אנחנו מאוד מעריכים את ספילברג, הרי שהוא אחד משלנו, אבל מה קרה הפעם? נדמה כי בכל נוגע לסרט הזה היצירתיות והדמיון של ספילברג הלכו לאיבוד אי שם בריק האינסופי של החלל.
סרטו של סטיבן ספילברג, ״יום החשיפה״ (Disclosure Day), עוסק כולו במה שקורה כשהסודות הגדולים ביותר של הממשלה מתגלים לעולם ועוקב אחר עלילותיהם של מרגרט (אמילי בלאנט), חזאית מזג אוויר פשוטה בערוץ החדשות המקומי של קנזס סיטי, שפתאום הופכת לוויראלית אחרי שהיא משדרת בטעות בשידור חי בשפה חייזרית , ודניאל קלנר (ג׳וש אוקונור), חושף שחיתויות טכנולוגיות ומומחה סייבר, אשר נמלט על חייו לאחר שגנב עשרות קבצים מסווגים של ממשלת ארה״ב, המסתירים מידע חי וקיים על הימצאותם של חייזרים בקרבנו. בזמן שהם מנסים לחשוף את האמת, הם נאלצים להתחמק מנבל ממשלתי בגילומו של קולין פירת', שיעשה הכל כדי להשאיר את הסוד קבור.
הגעתי לסרט עם ציפיות גבוהות. ספילברג כבר הוכיח את עצמו כאחד הבמאים הגדולים בהוליווד עם רשימה מרשימה של סרטים יוצאי דופן. חשבתי שאקבל עלילה מאתגרת ואיכותית, סרט שיגרום לי באמת לשקשק מהמחשבה על היום בו יגיעו חייזרים לכדור הארץ שלנו: רציתי לראות איך האנושות מגיבה לעובדה שאנחנו לא לבד. איך זה משנה את האמונות הגלובליות? האם זה גורם לפאניקה המונית? מהן כוונותיהם של החייזרים האלה? האם הם "האלוהים" שלנו או סתם תיירים בין-כוכביים? ומה לגבי עשורים של טיוחים ממשלתיים? במקום, הרגשתי כאילו אני צופה במוחו של ילד שביקשו ממנו לתאר מפגש עם חייזרים והכל הופך לקרקס בדיוני יותר מאשר מותחן.
ההתחלה הייתה די טובה, עוררה בי עניין וגם קצת תהיות- השחקן הראשי בורח מפושעים בחליפות, אוחז בפיסת טכנולוגיה חייזרית מסתורית וקטלנית שאף אחד לא מעז לגעת בה בידיים חשופות, ובמקביל מנסה לחלץ את חברה שלו מידיהם. סט-אפ קלאסי להתחלה. ואז יש את הדמות של אמילי בלאנט, שפתאום מתעוררת עם היכולת לדבר בכל שפה על כדור הארץ- כולל חייזרית- ולקרוא מחשבות של אנשים. מסקרן, נכון? למרבה הצער, הסרט איבד אותי לחלוטין זמן קצר לאחר מכן.
העלילה הופכת להיות ילדותית והדמויות עוברות קפיצות קריירה מוזרות. דניאל, מצד אחד גאון מתמטיקה ואבטחת מידע ובעל יכולות בריחה והישרדות מרשימות, מצד שני הססן, אדיש, חסר בטחון וממש לא מתנהג כמו גיבור ראשי בסרט. מרגרט, רגע אחד חזאית מזג אוויר פשוטה מקנזס סיטי ורגע אחר מוזנקת לכיסא מגישת חדשות בכירה בפריים-טיים ואמורה למסור את החדשות החשובות ומשנות החיים ביותר בהיסטוריה האנושית?
נוסיף כמה מילים על הדמות של הוגו, כשגם כשהסרט נגמר לא הצלחתי להבין מי הוא. סוג של מדריך ספיריטואלי של הגיבורים האם הוא בקשר עם חייזרים מאז ומתמיד? מאיפה הוא השיג את כל המידע על כך שדניאל ומרגרט הם ה"נבחרים"? ומה הקשר המדויק שלו לדמות איש העסקים בחליפה של קולין פירת'? התסריט משאיר פערים לא הגיוניים שיגרמו לכם לנהל דוח שיח מיותר עם הפופקורן שלכם.
ומה לגבי ״תוכנית העל״ של אותם חייזרים? האם מצפים מאיתנו להאמין שיצורים מתוחכמים ומתקדמים מאיתנו טכנולוגית, אשר יכולים להשתלט על המוח האנושי, בילו את כל זמנם בטיפוח שני ילדים אקראיים רק כדי להעביר מסר דרך תחנת טלויזיה מקומית ממש לא פופולרית? בעידן הבינה המלאכותית והרשתות החברתיות הם יכלו פשוט להשתלט על מערכת חירום גלובלית או על כל סמארטפון על פני כדור הארץ בשתי שניות וחצי.
מה שבעיני היה הכי מתסכל הוא במה הבמאי בחר להתעלם ובמה להתעכב. במקום להתמקד בדילמה המוסרית של האם לחשוף או לא לחשוף את האמת מטלטלת האדמה על החייזרים, הוא בחר להתעסק בחייה הלא מעניינים של מרגרט ומשום מה בניית תעתיק מדויק של בית משפחתה בילדות שנראה כמו חלומו של כל אמריקאי בשנות החמישים.
אל תבינו אותי לא נכון, הסרט לא משעמם. יש בו אקשן מעולה- אנחנו מקבלים מרדפי מכוניות במהירות גבוהה "מהיר ועצבני" סטייל, קפיצות מעל גגות רכבת נוסעת טום קרוז סטייל, יריות והרבה אנרגיה. אבל זה לחלוטין מפספס את הנקודה. במקום להתמקד במפגש ראשון עם חייזרים הסרט מסיח את דעתנו בכך שהוא הופך לשובר קופות עתיר אדרנלין.
הדובדבן שבקצפת היה להציג את החייזרים כחיות מסרט אנימציה מצויר כדי לא להבהיל אותנו מידי? הבחירה הזו הרסה לחלוטין את הטון; הייתי אמורה לכסוס את ציפורניי מתוך סקרנות במקום להשמיע "הווווו״ ולרצות ללטף אותם. האם צפיתי בסרט "שלגיה" של דיסני או בסרט מדע בדיוני רציני שאמור להזהיר אותנו ממה שעומד לבוא בקרוב? בואו נהיה רציניים רגע - אם חייזרים אמיתיים אי פעם יבקרו אותנו, הם לא הולכים לשנות צורה רק בשביל הנוחות שלנו.
לבסוף, הוגו שולף איזה חייזר שהסתיר- הרבה יותר גדול מהאחרים שהוצגו- באקווריום, מי יודע כמה זמן, ואולי עומד להגיד או לעשות משהו מעניין... ובום!, הסרט פשוט נגמר היכן שהוא היה אמור להתחיל. מה הייתה המטרה בכל זה? הסרט התחיל עם המון שאלות ונגמר ללא תשובות.
לסיכום-
יש תחושה שספילברג- במאי שאני מעריכה עמוקות- לא הכי הצליח להחליט על איזה ז׳אנר של סרט הוא הולך - בין אם זה סרט משפחתי וחמים אווירת "אי.טי" שכזה, סרט אקשן או מדע בדיוני מותח, נוקב ובעל מטרה. הוא כנראה רצה להשאיר את כל התשובות לסרט הבא שלעולם לא יקרה, כי הסרט הזה כבר גרוע מספיק.
בדירוג התותים שלי- 🍓🍓 בסולם 5
היכן לצפות- Apple TV
