מירב גבעתי, הדוגמנית הכי צבעונית שידעה העיר אשקלון בשנים האחרונות סוגרת מעגל. בגיל 26, כשהיא נמצאת בתחילת החיים הבוגרים שלה, אחרי קריירת דוגמנות קצרה ולפני שינוי מהותי בחייה, היא מספרת לראשונה על החודש השלישי להריונה ועלההתרגשות הגדולה שמלווה אותה כל הדרךעד שתהפוך בפעם הראשונהלאמא.
גבעתי, נולדה באשקלון, כבת הזקונים לאחות (חיה) ושני אחים (ויקטור ועמי). כשהייתה בת 11 אירוע קשה שינה את חייה אביה נפטר כתוצאה משטף דם במוח, והיא נאלצה לחוות את גיל ההתבגרות לצד האם פנינה.
"אני בדרך כלל לא מדברת על זה, אבל אני מרגישה שכבר עיכלתי את זה. אני חושבת שנשים יותר מצליחות להתגבר על זה. אנחנו אמנם יותר רגישות, בוכות ומראות החוצה את הכאב, אבל אנחנו בסוף מתגברות על זה יותר מהר מאשר גברים. הגברים הם ההיפך לא מראים את הכאב, אבל הם יותר רגישים, ובגלל זה גם תקופת הכאב שלהם היא יותר ארוכה, לנו יש יותר כוח סבל."
את זוכרת את הרגעים האחרונים של אבא?
"היינו אז בסלון וצפינו בתוכנית "משפחת קוסבי" בטלוויזיה. פתאום אבא שלי התחיל לגהק. בהתחלה צחקתי, אבל אז ראיתי שהוא נחנק. אמא שלי ישר הביאה אותי לשכנים, אני זוכרת ששמעתי את האמבולנס ואת הצעקות של אמא שלי. הוא היה שבוע בטיפול נמרץ לפני שנפטר, אבל המשפחה העדיפה שאני לא אראה אותו ושאני אזכור אותו במצב תקין, בלי המכונות שהיו סביבו אז זו הייתה הפעם האחרונה שאני זוכרת אותו".
כבת הזקונים במשפחה, איזהיחס מועדף קיבלת כילדה בגיל 11 מאבא? "אחד הדברים שאבא היה גאה ביזהכשרקדתי ולימדתי ג"אז בסטודיו של סיגלית מאיר. לפעמים אני יושבת עם עצמי וחושבת כמה אבאהיה רוצה לראות אותי עדיין בתחום הריקוד ושאני עדיין מאושרת. הוא הכי רוצה לראות שאנחנו במשפחה מאושרים ומאוחדים ובריאים, אני מרגישה את זה.הוא כל כך דאג שלא יחסר לי כלום, אני מרגישה שהוא נותן לאמא שלי מלמעלה בשביל שהיא תעניק לי. אבא שלי היה המגן, השומר הטוב ואמא שלי הייתה המחנכת. היום אמא שלי היא הכי רכה בעולם. הוא היה מאוד פרפקציוניסט מבחינת לארגן ולסדר את הבית, הוא היה מוריד כביסה ומסדר את הנעליים. אני נזכרת בתמונות שלו כשוטר על האופנוע. היינו עושים הרבה דברים יחד. היינו הולכים פעם-פעמיים בחודש לחנות צעצועים והוא היה קונה לי בובת דובי, ברביאו כלב,כי אני מאוד אוהבת כלבים. כשהוא נפטר זה היה לי קשה מאוד.אני זוכרת את הרגע שחזרנו מההלוויה, נכנסתי לחדר הדבקתי על הארון את כל המדבקות שהוא קנה לי.הייתי הילדה הקטנה, כולם עטפו אותי בחום, אהבה ופינוקים, גם האחים שלי דאגו שאני אקבל הכול".
את השירות הצבאי שלה עשתה גבעתי בבסיס ג"וליס הסמוך לאשקלון. היא שימשה כפקידת קצין חימוש בסדנא ייעודית. "זה מה שרציתי לעשות בצבא - להיות פקידה.אחרי הטירונות שהיתה סבל עבורי,לא יכולתי יותר להיות רחוקה מהבית, ובכלל לעבור קורס כלשהו, שזה לפעמים כמו טירונות, ואפילו יכול להיות יותר גרוע." מיד אחרי שהשתחררה מהשירות הצבאי, היא החלה לעבוד בעבודות מזדמנות ובמקביל ללמוד איפור וטיפוח החן אצל אמן האיפור, גיורא שביט.
הרומן שלה עם ענף הדוגמנות החל הרבה קודם לכן,כשהיתה בת 17, בטי רוקוואי, בעלת סוכנות הדוגמניות אימג" ראתה אותה בקניון באילת, ואמרה לה שהיא מזכירה לה את קרן מיכאלי, אחת מהדוגמניות אצלה בסוכנות והציעה גם לה להיות בקשר.
את זוכרת את המפגש הראשון עם הדוגמנות? "ההיכרות הראשונה עם בטי רוקוואי בקניון באילת, כשהייתי נערה היה מבחינתי רגע בלתי נשכח. המחמאה שאישה כמו בטי מעניקה לי גרמה לי להסמיק. באותו מפגש קיבלתי מרוקוואיי את כרטיס הביקור שלהכשהיא מפצירה בי שנקבע פגישה".
נו ו.... התקשרת? "הייתי ילדה חוצפנית, התקשרתי ועוד איך. ואפילו בטי זכרה אותי ומיד קבעה ליאודישנים, שאחריהם מיד התקבלתי להשתתףבפרסומת של "קופת חולים כללית" בערוץ 2. אחר כך השתתפתי בפרסומת לקטלוג פאות של מעצב שיער בתל-אביב. אבל לא המשכתי כי זה היה לי קשה להיות דוגמנית שיער, כל היום מותחים לך את השיער ולמעשה הורסים אותו."
אולי זה מראה על פינוק מוגזם? "אני מודעת לעובדה שאני מפונקת מאוד, אבל אני לא הייתי מספיק רצינית כי התחלתי לזלזל באודישנים, ידעתישצריך להשקיע, צריך להיות תמיד דרוכים באיזור בתל-אביב, היו ימים בהם מודיעים לך להגיע בדקה ה-90 לאודישןוזה לא תמיד מסתדר אם את עובדת בעבודה מסוימת במיוחד באשקלון שמצריכה נסיעה של שעה לאיזור המרכז".
אז את מודה שלא התייחסת לדוגמנות כענף רציני מבחינת הקריירה שלך? "אני אשקר אם אגיד שלקחתי את הדוגמנות ברצינות מלאה. אם הייתי רוצה להיות בתחום הזה מספיק, אני חושבת שהייתי יכולה להגיע ליותר. זה עניין אותי לתקופה מסוימת ואחר כך כבר לא. אז עשיתי הפסקה מסוכנות אימג", ויותר מאוחר כשכבר לא הייתי חתומה על חוזה,הגיע בחור בשם דייויס שהוא ספר ובעל סלון כלות ודרכו הופעתי בקטלוג "מתחתנים" שנתיים ברציפותב-2003 וב-2004".
בטי רוקוואי. החתימה אותה לסוכנות אימג" כבר בגיל 17. לצד העיסוק בדוגמנות, מירב גבעתי הכירה באותה תקופה אתשלומי גואטה, אהבת חייה ומי שלימים יהפוך לבעלה. גואטה, שהיה אז לאחד משחקני הכדורגל המבטיחים שניבאו הפרשנים לעיר אשקלון, שיחקבאותה תקופה בהפועל אשקלון ובשל בעיות משמעת חמורות, נקטעה קריירת המשחק של הכדורגלן המבטיח.
ממש כמו האישה שאיתו, שלא ידעה לנצל את ההזדמנויות הרבות שנפרשו לעברה ולא ידעה לקחת ברצינות את התחום בו היא הייתה הטובה מכולן, נדמה שגם גואטה היה לתעתיק זהה לזה של גבעתי.
אחרי שנתיים של נישואים מאושרים, מייחלים כעת הזוג גבעתי-גואטה לילד ראשון, ליורש עצר. הדוגמנית היפיפיהנמצאת בימים אלה בחודשהשלישי להריונה ומציינת שהעלתה כבר שלושה ק"ג נוספים.
"אני מרוצה מאוד, אבל אני לא יודעת מה מחכה לי. זה קצת מלחיץ, מתרגשים ולא יודעים למה לצפות. אני מאמינה שיהיה בסדר, אני תמיד אופטימית. שלומי בעלי גם מתרגש, אבל לא מראה את זה. כשהודעתי לו שאני בהריון היו לו דמעות בעיניים. הוא רצה את זה הרבה זמן. לפעמים המחשבה שאני אהיה אמא מדאיגה, לפעמים אני אומרת "שטויות". יש מצב רוח הפכפך, יש דרישות מוזרות פתאום אני זו לא אני. את השבועות הראשונים לא הייתי יכולה לסבול, הייתי בחדר מיון מרוב הקאות, התייבשתי. אמא שלי שומרת עליי ולא מפסיקה להגיד לי: "מירב, אל תרימי דברים כבדים", "מירב, מה את אוכלת? את צריכה לאכול דברים מזינים", "אני באה אלייך לעשות כביסה." אבל אין עוד אחת כמוה. היא אחת ויחידה."
וקורסים הכנה לקראת לידה, הם שעומדים כיום בראש סדר העדיפויות שלך? "אני לא חושבת על זה הרבה ואני לא מכניסה את עצמי ללחץ. אם אני אעלה במשקל או שאם יהיו לי סימנים על העור גם לזה יש פתרון משחות וניתוחים. חוץ מזה, אני מאמינה שברגע שיהיה לי את התינוק או התינוקת יהיה לי אושר, ואני לא ארגיש צורך לשנות. אני מקווה שהכול יהיה בסדר ואני אשאר קטנה ומצומקת".
ומה תרצי? בתשתהיה דוגמנית כמוך? או בן כדורגלן כמו הבעל? " אני בעד לתת את הבחירה לילד עצמו, אני יודעת שאני אתמוך, אני לא אוהבת את האמהות שעושות לילד בכוח את מה שהן היו רוצות לעצמן. אני יכולה רק לתמוך ולהתפלל לכך שיצליח בכל מה שיבחר".
ומהי הצלחה בעינייך? "הצלחה היא בעיניי להגיע למקום מסוים, ולעשות את מה שאתה הכי אוהב ומאושר ממנו. הצלחה זה ברגע שאתה מגיע לסיפוק עצמי, לא משנה אם זה בית, ילדים או קריירה".
ואיפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים? "רק אלוהים יודע, אין לי מושג. אבל אני אוהבת את כל מה שקשור באופנה, לקרוא רכילות, אני רוצה בעתיד שתהיה לי את הפינה שלי, את המקום שלי שאני עיצבתי עם תכשיטים, שמלות, אפילו עסק קטן, זה משהו שתמיד אהבתי להוסיף ולשנות".
את מרגישה שההריון ופטירתו של אביך הם סוג של סגירת מעגל? "חלמתי חלום על אבא שלי שבוע וחצי לפני שגיליתי שאני בהריון. חלמתי שהוא תופס לי את היד ומושך אותי לאיזה מקום. סיפרתי לאמא שלי ולאחותי על החלום והם אמרו "הנה אבא בדרך, הוא העניק לך נשמה במתנה", את בטח צריכה להיכנס להריון. אחרי שבוע וחצי הלכתי לבדיקות ובאמת גיליתי שאני בהיריון. אם זה יהיה בן בטוח שאני אקרא לו על שם אבא שלי, יהודה".
הזוג גבעתי-גואטה. מצפים ליורש עצר.