באדיבות: "העיר-כאן דרום".
הפתגם הידוע, המיוחס בדרך כלל לחכם סיני עלום שם, כי "החיים הם מה שקורה, בזמן שאנחנו עושים תוכניות", מנוגד כמעט 180 מעלות לתפיסת החיים של עינב תדמור. היא בטוחה שאין מקריות בחיים, ואנחנו צריכים להוביל את החיים, במקום שהחיים יובילו אותנו. "לא משנה מהיכן באת, מה שחשוב הוא לאן אתה לוקח את עצמך", היא קובעת.
לפני שלוש שנים, תדמור בת ה-35, שעבדה ב"עבודה מסודרת" בעירייה, החליטה לקחת את עמה לחיים של יוזמה, יצירתיות וכוח.
דברים שהיא הרגישה שחסרים לה. היא התפטרה מעבודתה, לתדהמת כולם, ובמקום להמשיך לעבודה הבכירה הבאה, כמו שהיו מצפים ממנה, היא הניחה את המפתחות והחלה במסע ההגשמה של חייה.
בדרך היא נפגשה עם רובין שארמה, האיש שמכר את הפרארי שלו, למדה אימון קו- אקטיבי, והיום היא מאמנת בעצמה את האנשים, שרוצים לקחת את החיים שלהם לידיהם.
בחדר העבודה שלה בבית ברחוב הבדולח בשכונת ברנע הפסטורלית, מלבד המחשב והחפצים הרבים המעידים על אנרגיות טובות שעוטפות את האווירה, תלויה כתבה ממוסגרת מראשית שנות השמונים.
הכתבה, היא אודות תדמור, שבה היא מוצגת כאחת הנשים הראשונות אשר הגיעו מהפריפריה והצליחו להשתלב ולהשפיע על החיים בעיר הגדולה. אז, בראשית ימי ההצלחה שלה, היא נתנה לחיים להוביל אותה.
"בחרתי להפסיק להיות לא מרוצה" יש לתדמור מראה אקזוטי, היא שופעת חיוכים, ומתעניינת בסבלנות רבה בקורות הסובבים אותה. סימן ההיכר שלה הוא הלבוש המיוחד והסרט הצבעוני המקשט את שיערה השחור. וכמובן, הצעיפים שהיא מתעטפת בהם.
לפני שלוש שנים, היא מספרת, היא הביטה על עצמה במראה ושאלה יותר מפעם אחת "מה הייעוד שלי?".
אחרי שבע שנים בהן שימשה כאחראית על מערכות המידע והמחשוב באגף החינוך ובאגף הרווחה של עיריית אשקלון, והייתה מעורבת בכמה פרויקטים עירוניים, היא החליטה שהיא צריכה משהו אחר.
לדבריה, היא חלמה להגיע למקום העבודה עם חיוך ולצאת משם עם חיוך, וכשזה לא קרה היא לא נתנה לשגרה לשחוק אותה.
"הרגשתי שאני למעשה עובדת במערכת שלא מתאימה לערכים שלי, לא לאני מאמין שלי, הבנתי שאני נמצאת במערכת שלא מפרגנת לעובדיה, שלא מתגמלת את עובדיה. בקיצור, הגעתי בבוקר לעבודה בתחושה שאני תורמת למערכת והמערכת אינה תורמת לי.
"הרגשתי שכאשר הייתי צריכה את המערכת היא לא הייתה שם בשבילי. אני לא מדברת רק על עצמי, אני חושבת שגם יתר העובדים שהם מצוינים ותורמים לא פחות למערכת, הרגישו את אותה ההרגשה הזו של לבוא למקום העבודה ולא להרגיש בבית", היא מסבירה את הצעד שעשתה, "מתוך מקום של מנהיגות, בחרתי להפסיק לא להיות מרוצה, ולהפסיק לא להיות שבעת רצון וקמתי והלכתי. אנשים בסביבתי חשבו שנפלתי על הראש, אמרו לי "שימי את העקרונות בצד, תעצמי עין" אבל אני אדם ש"האני האמיתי" שלו חשובים לו יותר", היא מסכמת.
הדרך לקבלת ההחלטה של תדמור לקום ולעזוב לא הייתה קלה, אבל כשזה קרה היא הניחה את המכתב על השולחן, והייתה שלמה לגמרי עם עצמה. זה קרה לפני שלוש שנים. "בדיוק, אבל בדיוק לפני שלוש שנים, ב_30 ביולי 2005 יצאתי לחופש הגדול. זה היה לא פשוט, אבל היום, בראייה לאחור, זה היה שווה כל רגע".
ברגע שהיא יצאה מבניין העירייה, היא החלה במימוש הייעוד שלה, תהליך שהחל כמה שנים קודם לכן, כשהשתתפה בתוכניות מנהיגות. "נרשמתי לסדנאות של מודעות עצמית ומנהיגות רוחנית, שם למעשה הבנתי שהתפקיד שלי בעולם הזה הוא לגרום לאנשים להגשים חלומות", היא אומרת בביטחון רב, "התפקיד שלי הוא לאפשר לאנשים לחיות את מי שהם באמת ולא לאפשר לאף אחד באמצע, להפוך אותך למי שהם רוצים שאתה תהיה".
לדברי תדמור, "בתהליך המנהיגותי האישי שלי הבנתי מהר מאוד איך הדברים עובדים, שאלתי שאלות, ניסיתי לבדוק ולהבין מה חשוב לי, במה אני מאמינה ולא להיות תוצר של.
במקום להיות מתאימה לסביבה הלכתי להבין מה חשוב לי? מה תפקידי? מה התרומה שלי בעולם הזה ומה הוא הערך שאני מביאה לעולם? ואז גיליתי שאני נותנת לאנשים כוח".
"כישורי חיים בלהיות אדם" היא החליטה לחפש את מקורות הכוח, כדי שתוכל להעביר אותו לאנשים, ובאחד מביקוריו של רובין שארמה בארץ, הלכה לשמוע אותו.
בין השניים נוצר חיבור מיידי וההזמנה לא בוששה לבוא. "רובין שארמה הזמין אותי לסדנה שקיים בקנדה, נוצרו בינינו יחסים בינאישיים מצוינים, כשהיה צריך לטפל בעניינים בארץ או לתרגם, הייתי אני זו שעשיתי עבורו. האדם הזה היה אבן דרך חשובה בחיי.
אנחנו עדיין בקשר מצוין, ומה שלקחתי ממנו היה בהחלט עוד אבן דרך משמעותית בחיבור שלי ללימודי המנהיגות האישית. הרגשתי כוח להיות מוזמנת על ידי אנשים שאני מעריכה".
אחרי הפגישה עם שארמה, המשיכה תדמור בדרך להעצים את עצמה. היא הגיעה לבית הספר הבינלאומי לאימון אישי "סי. טי. אי" ועד מהרה הפכה מתלמידה מצטיינת למאמנת מוסמכת -בשיטת Co-Active Coaching המהווה שותפות מקצועית מתמשכת בין מאמן למתאמן.
על מה מבוססת הגישה הזו? "האימון הקו-אקטיבי מאמין בכוחו וביכולתו של האדם ליצור את חייו בהתאם לרצונו, ולחיות חיים מלאי משמעות וסיפוק. האימון, הקואצינג", לא מתמקד בחיפוש ליקויים או חסרים, או ב"תיקון" המתאמן. מאמן קו-אקטיבי רואה בלקוח אדם מסוגל, שלם ויצירתי. מאמן אינו מיישם מודל של "מומחה" המייעץ ללקוח, אלא רואה בתפקידו לחשוף, להעצים, לעודד ולפתח את הכישורים, המשאבים והיצירתיות שכבר נמצאים אצל הלקוח. אצל האדם. השותפות הקו-אקטיבית בין מאמן ללקוח היא "בגובה העיניים". אני הרי שותפה לחוויות של כמה אנשים שאימנתי, ואני רואה איך הם יוצרים שינויים בחיים שלהם, ושינוי זה לאו דווקא לעזוב את מקום העבודה. אפשר לעשות גם שינוי מבפנים, על ידי נקיטת יוזמה ויצירתיות, ומתוך הבנה שהאדם הוא מומחה לחייו".
אז במה מתבטא בעצם הכוח שלך כמאמנת? "ביכולת ליצור דיאלוג בטוח ומאתגר בו זמנית, המאפשר למתאמן לחוות גילוי וצמיחה. והחשוב ביותר להערכתי הוא לנהל מערכת יחסים שוויונית".
בימים אלה ממש, עובדת תדמור על פיתוח עסקי, ונמצאת בתהליך הסמכה בינלאומי. ממש לפני כמה ימים היא חזרה מתוכנית מנהיגות בספרד.
"הסדנה הזו הייתה אחד מרגעי השיא בחיי", היא מספרת בהתלהבות, "הרגשתי ברת מזל להיפגש עם אנשים מכל העולם, שכל המטרה שלהם היא לעשות את מה שעושה כל מנהל או כל אדם ממקום טוב, ממקום שבא ואומר שאפשר לעשות כסף אבל גם להביא ערך לאנשים, ערך לעובדים שלך, ערך ללקוחות שלך וערך לעצמך ולסביבתך".
אז מה זה בעצם, מנהל טוב? "מנהל לא נוקשה, אלא מנהל משתף. אני תמיד אוהבת להביא את הדוגמה של גוגל או מיקרוסופט שכמעט לכל עובד שם יש סמכות. אין שם בורות, והרי אין דבר יותר מפחיד מאשר בורות בפעולה".
תדמור מעבירה סדנאות אימון לאנשי עסקים, פוליטיקאים ואחרים, וגם הילדים הם חלק בלתי נפרד מתוכניותיה. לדבריה, לו היו מקדישים שיעור אחד בשבוע לאימון אישי בבתי הספר, ייתכן והיום לא היה לו לקוחות עסקיים.
"מדובר בדבר מאוד בסיסי והוא כישורי חיים בלהיות אדם, בלהיות מי שאתה אמור להיות. הרי כל החיים שלנו הם סביב מערכות יחסים וככל שמערכות היחסים טובות, כך אנו באים לידי ביטוי טוב יותר. את זה לצערי, אף בית ספר לא מלמד, וחבל"
אז אפשר לשנות את מערכת החינוך מבפנים? "אני אומרת שאם מערכת החינוך הייתה מסגלת את המודל הקו-אקטיבי ומטמיעה אותו, היא הייתה מחוללת פלאים, כי בילדים האימון יותר פשוט. הם יותר נקיים, יותר אוהבים ויותר מחוברים לאני האמיתי שלהם. מאמן רק צריך לחזק להם את מה שקיים לפני שיתקלקל".