בימי קדם היה נפוץ מוסד המלשינות, המנוולים שעסקו בכך נהנו מחסינות.
כל שעל המלשינים היה לעשות, את "המנהיגים" בחבריהם לשסות.
בימינו נמשך הדבר במקומות שונים. הכול בעידוד ובקריצה של "המנהיגים".
אוי לנו שבמקומותינו ישנם מלשינים, את חבריהם לעבודה בלי בושה מוכרים.
נוהגים בנבזות בחזירות ובחוסר אחריות, וכידוע אין להם שום כבוד למושג חברות.
היום, כאז בכל חור שורצים המנוולים, לחם חוקם שכל חלקה טובה, מטנפים.
המלשינים הנתעבים צמאים למידע מאוד, ובאין חומר מפליל, ממציאים עוד ועוד.
את חבריהם לעבודה הם ממש מסבנים, ולהסוואה, הם משחקים אותה סחבקים.
ביום פקודה את ידיהם נגדע בחרון, על כל נזק שגרמו לנו, לכבוד ולממון.