"ראיתי את המוות בעיניים, ופתאום קיבלתי פרופורציות, הבנתי שכסף זה כלום, פשוט כלום. הייתי מוכן לשלם כל הון, לעשות הכל כדי להישאר בחיים"
צילומים: אלמוג סוגבקר.
באדיבות עיתון "העיר כאן דרום" לפני חצי שנה החיים של צביקה בן שבת התהפכו. איש העסקים עם חשבון הבנק המרופד, הבין שלא יוכל לקנות הכל בכסף שעומד לרשותו.
ללא הודעה מוקדמת, ובטח ללא הכנה, הוא נותר תלוי בידיו של הקרדיולוג שהבהיר לו שמצבו לא טוב, בלשון המעטה. כשהוא נזכר באותם ימים, פניו של בן שבת מחווירות, והזיכרון לבדו גורם לסדקים בחזות החזקה והבלתי פגיעה שלו.
"אני זוכר שחשתי לחצים בחזה, מדי פעם כאבים בגב, אבל תמיד אמרתי לעצמי שזה לא נורא, שזה בגלל סוג העבודה התובעני שלי, בגלל השעות הרבות שאני בנסיעה, אולי בגלל הלחץ. אבל, יום אחד זה היה קצת יותר מדי. יש לי חבר, קרדיולוג בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, סיפרתי לו על התסמינים והתחושות, והוא קבע לי תור לצנתור. אני זוכר שכבר במהלך הצנתור הבנתי שמשהו לא תקין, אבל אמרתי לעצמי, מקסימום ישחררו את הסתימה או במקרה הגרוע ישימו סטנט. לא הספקתי לצאת מחדר הצנתורים והרופא ניגש אליי. הוא שרטט על דף את הלב. הוא התחיל להסביר על העורקים, ואמר לי "אתה רואה את העורק הזה? הוא סתום, וגם זה וגם זה". בקיצור, היו לי שבעה עורקים סתומים ונקבע לי ניתוח מעקפים.
"לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה, פתאום כל החיים שלי רצו לי מול העיניים. הכל עבר לי כמו סרט, חשבתי על הכל, מי יטפל בעסק, מי ידאג למשפחה שלי, מה יהיה עם אשתי, איך הילדים שלי, שהורגלו לרמת חיים מסוימת, יסתדרו בלי אבא. זה היה סיוט, סרט שחור. ראיתי את המוות בעיניים, ופתאום קיבלתי פרופורציות, הבנתי שכסף זה כלום, פשוט כלום. הייתי מוכן לשלם כל הון, לעשות הכל כדי להישאר בחיים.
"כשנכנסתי לניתוח, אני זוכר שהגיע המרדים, לבוש בבגדים ירוקים ועטוף בניילון סטרילי. הוא התיישב עם ערכת הזריקות, ואמר לי "מר בן שבת, אני נותן לך זריקה, אתה תישן, הרופאים יעשו מה שיעשו ושיהיה בהצלחה". אלו היו רגעים של פחד שלא אקום. הרגשתי את הלב דופק במהירות רציתי להיפרד שוב מהמשפחה, לגעת בהם, להגיד להם שאני אוהב אותם, ואז צללתי".
כשבן שבת נזכר בניתוח, הוא שולח את יד שמאל שלו, וחושף את הצלקת הגדולה שנותרה מאז.
"בדרך כלל לוקחים עורק ראשי מהרגל", הוא ממשיך, "אבל במקרה שלי, בגלל המצב המסובך, העדיפו לקחת מהיד, אומרים שזה יותר טוב ובאמת הרופאים עשו עבודה מצוינת. אני מרגיש בן אדם חדש. גם הורדתי מהמשקל שלי 26 ק"ג. שרידים של ג"אנק שגרסתי בשעות הלילה המאוחרות. עוד לא חזרתי למסלול עבודה, כי אני עדיין בחופשת מחלה, אבל בהחלט מרגיש נפלא, חוץ מקרטיה (כדור ללב) ועוד כדור שכמעט כל מי שמגיע לגיל 40 נוטל, אני מנהל חיים רגילים".&nbsץp;
בן שבת. אחרי ניתוח מעקפים שכמעט גבה את חייו.
גדל בעתיקות - תשע נפשות בדירת 50 מ"ר בן שבת, שבחודש הבא בדיוק ימלאו לו 50, לא מתכוון להפיק לעצמו מיני אירוע, אולי מפני שהוא בטוח שאשתו ליז תעשה זאת עבורו.
"אני כבר לא ילד, עברתי הרבה, אבל אני עדיין לא בשיא, תמיד אני מסתכל רחוק".
כדי להבין כמה רחוק הוא הגיע, ולהבין את המסלול המטאורי של חייו, צריך לחזור למקום בו הוא גדל. הוריו של בן שבת עלו ממרוקו בשנת 1948 והתגוררו בדירה בת 50 מ"ר בשכונת שמשון, המכונה עתיקות ג". שכונה קשה, שהיוותה בית גידול ללא מעט עבריינים. בדירה הקטנה גדל בן שבת, אב לשישה ילדים משני נישואיו, וששת אחיו. אמו הייתה עקרת בית ואביו, שנפטר לפני שנתיים ממחלה ממושכת, עבד בבניין.
"הייתה לי ילדות אמיתית ויפה של בית חם ותומך, חברים אמיתיים ללא אינטרסים, למרות שדברים חומריים לא היו לנו", הוא נזכר, "אפשר אפילו לומר שהכל היה חסר. אני זוכר שהמידה שלי בנעליים הייתה 41 אבל נעלתי מידה 42 או 43 כדי שהנעליים יהיו טובות לכמה שנים. אבל לא התביישתי בזה, ומעולם לא הסתכלתי על אחרים וקינאתי. אבא שלי, זכרו לברכה, עבד מאוד קשה בבנייה. הוא היה מתעורר בארבע וחצי לפנות בוקר, וחוזר הביתה בשש-שבע בערב. הוא הרוויח משכורת שבסדר גודל של היום, שוות ערך למשהו כמו 4000 שקלים. זה לא הספיק לכלום, אבל אימא בישלה סיר אחד וכולנו אכלנו ממנו וליקקנו את האצבעות, וזה היה הכי טעים שבעולם.
"היום אני רואה איך הילדים שלי גדלים בצורה שונה לחלוטין, ברוך השם לא חסר להם כלום, אבל אני לא מתלונן על הילדות שעברתי. מעולם לא היו טענות כלפי ההורים שלי. ההפך, ברור לי שהם לא אשמים ותמיד הודיתי ואני עדיין מודה להם על החום שנתנו לי". את דרכו העסקית הוא החל לפני 27 שנים. "הכל עשיתי בעשר אצבעות".
הוא אפילו לא מנסה להסתיר את גאוותו, "אני בוגר בית הספר "אורט" והיה לי ידע טכנולוגי. התחלתי להתקין מערכות אזעקה ביתיות, והתוכנית הייתה לספק שירותי אבטחה בעיר. ארגנו משרדים במרכז מסחרי ג" בשכונת עתיקות, בשטח של 20 מ"ר. בהתחלה הייתי המנהל והעובד. עם הזמן הכנסתי שני עובדים, אחרי שנה ראינו שהשילוב בתחום המערכות הטכנולוגי הוא חלק בלתי נפרד ממערך האבטחה והקמנו את מוקד ח.א.ש. כל יום התחברו אלינו עוד ועוד לקוחות פרטיים ועסקיים. אני זוכר שהתחלנו להעניק גם שירותי אבטחה וגם ניקיון למוסדות, אני הייתי עולה על מדים ושומר, וגם משפשף רצפות כשצריך. הייתי מנקה טוב. עובדה שלא היו תלונות".
מאז הפכה חברת ח.א.ש לאחת החברות המצליחות בארץ, ונחשבת למובילה בתחומה. לא מעט חברות גדולות, ביניהן מפעלי ים המלח ומפעלים באירופה נעזרים בשירותי החברה. בן שבת גם מגלה כי בימים אלה מתקיים משא ומתן לפתיחת משרדי ח.א.ש בארה"ב. גם המשרד הקטן במרכז ג", התרחב והפך למתחם מפואר במיוחד בשכונת אשכולי פז, לא רחוק מהווילה המאוד מפוארת באזור המרינה, שבה הוא מתגורר.
נראה שלבן שבת יש חולשה לצעצועים יקרים. כדי להגיע ללשכתו צריך לעבור יותר משתי דלתות מזויינות, המצופות עץ מלא. כל האגפים מעוצבים בעיצוב יוקרתי, ובכל אגף מטבחון מאובזר בציוד הטכנולוגי הכי משוכלל, שכוללמקרר "Side by Side". על הקירות במשרדים ובפרוזדורים, ציורי שמן ופינות ישיבה יוקרתיות.
הלשכה של בן שבת ממוקמת בקומה העליונה, ואפשר להגיע אליה באמצעות המעלית הפנימית. הלשכה של בן שבת כוללת פינת ישיבה, שטיח בגוונים של כתום ובורדו ובר משקאות עשיר. בן שבת יושב במרכז, והוא תמיד בשליטה מלאה. הוא מעודכן בכל המלאים במחסנים, כולל ברגים, ביגוד ונייר טואלט. הוא בוודאי גם מעודכן במלאי של מכשירי הביטחון, שאותם פיתחה החברה. "הכל זורם אליי. יש לי מנהלים מצוינים ולכן אני יכול לדעת בכל רגע נתון כמה מטאטים או כמה מצלמות נסתרות יש במחסן", הוא אומר, "הכל מחושב. אפילו נייר הטואלט שאנחנו מניחים במפעל או בקניון. אני מתייחס לכל דבר ברצינות. גליל נייר טואלט עולה בממוצע 2.5 שקלים ואני צורך בחודש 600 אלף גלילים. בכסף זה מיליון שש מאות שקלים בשנה. זה לא צחוק.
"אנחנו נותנים היום שירות למרבית המפעלים הגדולים בארץ ועובדים עם הרבה עיריות וגופים ממשלתיים, זה המון מלאי. אפילו את הביגוד אנחנו מייצרים בעצמנו כמו גם דברים אחרים. יש לנו צוותים שמייצרים עבורנו, זה המון לוגיסטיקה והמון עובדים. מי שרואה את המשרדים והרכבים בשטח חושב שאנחנו משחקים בשוטרים וגנבים, אבל בעולם מתייחסים אלינו כאל סוג של משרד הביטחון. לכן אני בכל דקה עם היד על הדופק. לפעמים אנחנו מתווכחים עם מפעלים על אגורות, אבל אין מה לעשות, האגורות האלה בשנה זה מיליוני שקלים עבורנו".
על רקע האימפריה שהקים. "הכל עשיתי בעשר אצבעות"
הסחיטות והחריגות בכל זאת, האיש שאחראי על הביטחון של רבבות תושבים באזור ובארץ כולה, נאלץ לפני כשנה להציב בביתו שומרים.
שמו של בן שבת נקשר ליעד המודיעיני הבולט בדרום, שלום דומרני, ועל פי החשד, הוא נסחט באיומים.
"התגברתי על התקופה הזו כמו שהתגברתי על תקופות אחרות קשות בחיי, בעזרת התמדה, כוח רצון, נחישות ורצון להתמודד מול הבעיה ונכונות לא להיכנע.
לא חששתי לחיי והסתובבתי בעיר כרגיל. אשתי, בלי שום קשר לאיומים, תמיד אמרה לי שכדאי שנעזוב את אשקלון, אבל עיניהם של האנשים צרות וגם בערים אחרות, וכאן אנחנו זוכים ליחס של מלאכים.
פרנסי העיר מבינים את מלאכת הקודש שאנחנו עושים, כאן על כל דבר מסתכלים, מדברים, אבל אני אוהב את העיר. באותה תקופה גם הילדים שיתפו פעולה, הסברנו להם שיש אבטחה ושמירה על הבית כדי להגן עליהם וזהו. התמודדנו עם הבעיה ברמת הבעיה".
עדיין מקנן בך החשש? "מעולם לא קונן בי. אני איש חוק".
אתה מודע לכך שאתה נחשב לאדם שנוי במחלוקת. יש אנשים שמאוד מעריכים אותך, ויש כאלה שקושרים את השם שלך לגורמים עבריינים. "אני יודע, אבל לא מצליח להבין למה. אין אחד בעיר שביקש ממני עזרה, תרומה או כל דבר אחר ולא קיבל. אני זוכר שלפני כשנה הייתה שמועה שח.א.ש סגר את העסק. אני עומד בקונדיטוריה ושמעתי שני צעירים מדברים ביניהם, אחד אמר לשני "שמעת שבן שבת פשט את הרגל?", והשני אומר לו: "כן איזה יופי, מגיע לו". חייכתי, ואז שאלתי מהיכן הם יודעים ואם יש להם עסק מתחרה שהם כל כך שמחים. לא אמרתי להם מי אני, אבל הם הבינו לבד והלכו מהמקום. אני לא יכול לסתום לאף אחד את הפה ואני גם לא רוצה, אבל שלא ידברו שטויות".
אולי בגלל שאתה קצת מנקר עיניים עם המרצדס והווילה המפוארים? "ממש לא, אני אוהב דברים יפים ועושה הכל על פי הצרכים שלי. נכון שיש לי בריכה בבית, אבל מה זה לנקר עיניים? בריכת שחייה בבית? שיהיה כיף לילדים. מעלית בבית? בניתי אותה אחרי ניתוח המעקפים כי לא יכולתי לעלות במדרגות, והחדרים של הילדים הם בקומה שנייה, ואיך יכולתי לומר להם "לילה טוב". אז על מה הדיבורים? תקרת הנחושת בבית? אנו גרים בעיר חוף עתיקה אבל עם הרבה לחות והתאמתי את העיצוב לנוף, המרצדס? אני הרבה בכבישים וחייב רכב שיקנה לי ביטחון, כדי לחזור הביתה בשלום".
על השולחן. בתוך משרדו המפואר.
פרט לפרשת הסחיטה באיומים, נקשר באחרונה שמו כמי שנאשם בחריגות בנייה במתחם שבו ממוקמים משרדי החברה, בשכונת הסיטי באשקלון. אמנם לפני כחצי שנה, האדם הראשון שבא לבקרו לאחר ניתוח המעקפים היה ראש עיריית אשקלון, רוני מהצרי, אולם מאז הגישה העירייה כתב אישום נגד החברה בטענה לחריגות בנייה במתחם שבבעלותה.
בסוף החודש אמור בן שבת להיפגש עם נציגי העירייה, בבית משפט השלום באשקלון, בנוגע לאישומים נגדו. בין היתר, העירייה מאשימה את בן שבת, בכך שבנה חומת מעבר למשרדיו תוך חריגות בנייה. מנגד, טוען בן שבת שמדובר בצורך שנועד להגן על המקום משיקולים ביטחוניים. גם הלובי הענק, שמשמש מסעדה לעובדים, הגיע לבית המשפט. בן שבת לא מבין איך בפרט כשבכנס ביטחון שערך לפני פחות משנה התייצבו במקום שרים, חברי כנסת ואפילו ראש עיריית אשקלון.
"האמת היא, שציפיתי שבעירייה יתחשבו במצבי, שיגידו לבית המשפט הנכבד, שאני אחרי ניתוח מסובך, עבר שבעה מעקפים, אל תזמינו אותו לדיון בחצי השנה הקרובה. אחרי הכל מה כבר עשיתי? חריגות בנייה? בניתי בשטח שלי ועכשיו יש אישורים, אז או.קיי שייתנו לי קנס כספי", הוא אומר, "לא הבנתי וגם עכשיו אני לא מבין מה האובססיה הזו אחרי צביקה בן שבת. מה עשיתי? גידלתי בשטחים האלה מריחואנה? אני לא מקל ראש בכלום, אבל אלו חריגות שהייתי צריך לבצע בגלל תוכניות ביטחוניות, שבסופו של דבר רק מסייעות לעיר אשקלון, שיבואו ויראו את החניה שעשיתי כאן על חשבוני לרווחת התושבים, את הדשאים, את העצים, רק עץ זית אחד עלה לי 20 אלף שקלים.
"אנשים עושים בדשא ימי הולדת, ואני נותן להם חשמל ומים על חשבוני. אפילו בניתי שירותים ציבוריים, שלא מביישים אף מלון חמישה כוכבים. בכלל, אחרי כל מה שעשיתי ותרמתי לעיר הזו, אז לבוא ולהקשות ועוד בזמנים שיודעים שאני לא במיטבי? זה מגעיל, מצער, לא מכובד, ומוריד את החשק. מישהו אחר אולי היה קם ועוזב את העיר הזו, אבל אני אוהב אותה".
בכל זאת, למרות הכעס והאהבה לעיר, כשהוא נשאל אם יש סיכוי שיעשה הסבה לכיוון הפוליטיקה, הוא עונה בביטחון מלא: "אין סיכוי, אני לא בנוי לפוליטיקה, למרות שבשבוע שעבר הייתה אליי פנייה רצינית, אבל אני לא בקטע. אני רוצה לעשות עסקים ולעשות טוב לכמה שיותר אנשים. מי שמכיר אותי יודע שיש לי לב רחב. אמנם עם מעקפים אבל עדיין רחב".
יחד עם זאת, הוא מודיע כי בסיומה של הפרשה המשפטית, הוא מתכוון להקים במתחם מסעדה.אבל עד שזה יקרה, הוא ייאלץ להתמודד עם האישומים, וגם עם הטענות על כך שהציב במתחם אנטנות סלולריות, ובכך פגע באיכות החיים של התושבים. "יש לי אישורים לכל האנטנות. אלו אנטנות לתדרים שלנו. אנשי איכות הסביבה שמגיעים לכאן ומדברים במכשירי הקשר שלהם, פולטים יותר קרינה מהאנטנה הזו. אז אנשים מדברים, התרגלנו".
בן שבת בטוח, שלא אחת נאלץ לשלם מחיר יקר בגלל התדמית שהודבקה לו והשמועות סביבו.
הוא כבר לא מאבטח את כל מוסדות החינוך באשקלון, וכמעט ולא נותן שירותים לעירייה. למרות שבאשדוד ובערים נוספות הוא אחראי על רוב מערך האבטחה. "רק בשבוע שעבר חנכתי את המשרדים שלי בכפר שמריהו. זה יחס אחר לגמרי. שיפצנו את המקום, ומהמועצה עוד באו להגיד תודה. באשקלון כבר מזמן היינו חוטפים דו"חות.
"עירייה צריכה להבין דבר אחד, שהיא צריכה לתת פתרונות לכל דבר, וגם לחריגות. בעיריית אשדוד חוקקו את נושא אבטחת העיר. העירייה דרך משרד הפנים גובה מכל תושב אגרת שמירה. כל תושב משלם בארנונה סכום זעום ומסתובבות בעיר כל היום ניידות סיור, שיטור קהילתי משולב ונותנים פתרונות לכל נושא העבריינות. אז בעיר כמו אשקלון שכולם יודעים מה רמת הפשיעה וכמה ונדליזם יש לא צריכה את זה?
"מקבלי ההחלטות הם קצרי רואי, לא מסתכלים צעד אחד קדימה, אחרת אין לי הסבר איך בעיר שבה כל שני וחמישי שומעים על רצח, ועיר שנמצאת בטווח הקסאמים יש ניידת סיור אחת לעומת 16 ניידות שיש באשדוד. התפישה שונה לחלוטין. אני לא מבין את מהצרי ולא את חברי המועצה שלא מעבירים את החוק הזה בעיר. 20 - 30 שקלים לתושב זה לא כזה אסון, וזה היה נותן פתרון לפשיעה הגדלה, לזנות, לוונדליזם, ויוצר עוד מקומות עבודה, ומפתח את התיירות. אשקלון היא העיר הראשונה שהייתה זקוקה לשירותים שלנו, אבל לצערי זו העיר בה חברת ח.א.ש עובדת הכי חלש. אני לא אשקר, זה מאוד כואב".
עו"ד ירום הלוי, המייצג אתשלום דומרני , ששמו מוזכר בכתבה, סרב להגיב לפרשה.