באדיבות המקומון "העיר - כאן דרום"
כמעט ואין מישהו באשקלון שלא מכיר את שמו, או לא נתקל בפרצופו שלמישל בניסטי.
מי שהפך בשנות ה-90 של ימי רדיו "חופית" למותג רדיופוני בקנה מידה מקומי, נטש לתקופה מסויימת את העיסוק בתקשורת והתרכז בעיקר במקום עבודתו, כקצין בטחון ראשי של החברה הכלכלית באשקלון.
בין לבין, הוא ניצב מאחורי המיקרופון, לתקופה קצרה ב"רדיו דרום", המשיך להנחותתצוגות אופנה ובמות בידור, ולאחרונה גם סחב על גבו פינה קטנה במקומון, שם ראיין אמנים מהשורה הראשונה בארץ.
אך למרות החיבור מחדש לתקשורת, מישל בניסטי ידע שזה לא זה, הוא חש שחברו הטוב ביותר, המיקרופון, חסר לו ומיד נטשאת מדורו הצבעוני במקומון והמתין להזדמנות טובה יותר בכדי לחזור לקדמת הבמה, כמובן יחד עם המיקרופון.
בתחילת השבוע, חזר הצבע לפניו של בניסטי, ההצעה שקיבל מאתר האינטרנט "אשקלון-NEWS" לשמש ככתב שטח ולהסתובב בקרב תושבי העיר יחד עם מיקרופון ומצלמת וידאו, קסמה לו ומיד הוא נענה להצעה והחל בפיתוח הפרוייקט הראשון מסוגו שנערך בעיר.
את הפיילוט (שידורי הנסיון), ערך בניסטי ממיטת חוליו בבית החולים "ברזילי", שם אושפז לאחר שחש לחצים בחזה מסיבות בלתי ברורות. אתם תסברו שהלחצים נבעו בשלהתרגשות עצומה, אנחנו מוכנים להסכים אתכם.
בסוף השבוע, ערך בניסטי את שידור הבכורה שלו, כאשר יצא לקניון "גירון" ובדק את הדופק של התושבים בנושא הכי בוער היום: האם אשקלון תהפוך ל"שדרות 2" ? בעקבות האיום הפלשתיני בשיגור קסאמים לעבר העיר.
רגע אחרי שבניסטי ליטף את המיקרופון והכתיר את השידור הראשון שלו כמוצלח ביותר. איילת יקיר- טפירו, כתבת המקומון "העיר- כאן דרום", בחרה לשוחח עמו, אך הפעם כמרואיין.
מישל, בוא תאר לנו את סדר היום שלך? "אני מתעורר בשש וחצי בבוקר, מקפיד לשחרר את שרירי הפנים עם חיוך, שהיום יתחיל טוב. מחליף את הפיג"מה בבגדי ספורט ויוצא להליכה. אני משתדל להרים משקולות בשביל החיטוב. אחר כך עושה מקלחת טובה, אוכל ארוחת בוקר, שזה מאוד חשוב ויוצא רענן ושבע לעבודה. את היום אני מתחיל כקב"ט במרינה. את אחר הצהריים אני מקדיש להפקת מסיבות ואירועים, בעיקר בתל אביב. בערבים אני קופץ להיכל התרבות, בודק שהכל בסדר". מה מביא לך את העצבים? "האמת, אני משתדל לקחת הכל בקלות. מי שמכיר אותי יודע שאני מאלה שלא עושים עניין, מעביר הלאה. כשאני מנסה להתרכז במה מעצבן אותי, אז זה ימי ראשון. שונא את ימי ראשון, אחרי שבת טובה, ממש מעצבן אותי להתחיל את השבוע, כל הזמן אני אומר לעצמי, נו מה עכשיו? הכל מהתחלה? קשה לי עם התחלות. גם דברים שלא הולכים בקלות גורמים לי עצבים. מעצבן אותי שדברים מתפוצצים, בעיקר שמדובר בהפקת אירוע". אתה נתקל בבקשות מיוחדות? "באים אלי בני נוער וילדים למרינה ומבקשים לשחות במתחם. אני מצמיד את המשקפיים ובמבט קשוח מסביר להם שזה מסוכן. אז הם מנסים שוב ושוב ואומרים "בבקשה מישל, בבקשה". אבל זה לא עוזר".
מה גורם לך לעונג? "השבת גורמת לי עונג. יש משהו מיוחד באוויר שעושה לי טוב. הכל רגוע, זורם בקצב שלו, אפילו ההליכה ברגל מענגת ושלווה יותר. אין את הלחץ של העבודה, הכל יותר משפחתי. מה יותר מענג ממשפחה וחברים".
מתי אתה תופס לך מנוחה קלה? "אני נח כשאני בהפסקה מהעבודה. אני מגיע לדירה, חולץ נעליים, שומע דיסק עם מוסיקה אתנית טובה ושוקע. הכי מרגיע שבעולם".
מה היחס שלך לכסף? "ממש, אבל ממש לא מדבר אליי, אני חי טוב, אבל לעולם לא אתאבד בשביל כסף ולא ארדוף אחריו. הכי חשוב זה מה שיש בלב. שמחת החיים. הבריאות והדינמיקה עם האנשים הסובבים אותי".
מה החלום שלך? "להיות כמו גאידמק, כזה שיכול לעזור לאנשים בקלות. אני מנסה עכשיו לסייע אבל אני נעזר באנשים. החלום שלי הוא לסייע ללא עזרה של אף אחד, דומה למה שארקדי גאידמק מצליח לעשות בלחיצת כפתור. עושה טוב להרבה אנשים".
איך אתה רואה את העתיד שלך? "אני רואה את העתיד שלי עם בחורה טובה, אישה ביתית וחמה, פלוס שני ילדים. זהו, התבגרתי, אני מרגיש בשל ומוכן להתמסד. עד היום יצאתי עם בחורות בעלות חזה גדול במיוחד, מה שהתברר כקשר שטחי. היום אני מוכן להתפשר על חזה סטנדרטי, העיקר שתהיה בחורה מבית טוב".
מה הדבר אותו תזכור במשך כל חייך? שבהיותי תלמיד בכפר הנוער ניצנים נחשפתי לעולם הבידור. כבר אז הייתי אחראי על נושא ההפקות, מה שנקרא "ועדת חברה". בכיתה י" ביימנו יחד עם אלברט אילוז וחני אלימלך הצגה בסגנון ספיחס. אני הייתי שוטר צבאי, סוג של מניאק".
נניח שאתה כרגע בשידור, למי תמסור ד"שים? "אני אוהב את כולם, יש לי הרבה מאוד חברים. כרגע מי שעולה לי לראש, אמירה תאומי, מנהלת היכל התרבות, אורי עטיה ואיתן קסנטיני".
איך תרצה לסכם את הראיון? "תעשו ספורט, זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה עושה טוב לגוף ובעיקר לנפש. החיים יפים, תאהבו אותם". .