בוקר טוב לך צ"יקו מגיה, אני בטוח שגם אתה, בדיוק כמוני, יושב עכשיו ולא יודע את נפשך מרוב צער.
עבורי, הפועל אשקלון היא הכל, היא הקבוצה היא הסמל, היא המועדון עליו גדלתי ואותו למדתי לאהוב.
נכון, אצלך זה לא בדיוק ככה, אתה גדלת במכבי ת"א, עברת דרך הפועל אשקלון והיום, אתה מתפרנס מהקבוצה כשבאמתחתך כמה כובעים: מנהל / מנכ"ל / דובר / יו"ר מחלקות הנוער ומה לא?
הפועל אשקלון היום בליגה הארצית, ואני לא יודע מה זה יעשה לתלוש המשכורת שלך, אבל בינינו זאת כבר לא הדאגה שלי. ליוויתי אותך ואת פועלך בחודש האחרון, במסגרת גביע המדינה וראיתי את הרצון, הנחישות והאמביציה שאתה מביא איתך למשרדי האגודה.
בעונה בה היית הכל- היית בעצם לא כלום. קיבלת על עצמך משימה על משימה, מילאת בצייתנות כל דרישה ובעצם, זה היה בעוכריך, בעוכרי כולנו.
כמו הבוס שלך, גם אתה לא הפנמת שאדם אחד במערכת כה גדולה ומסורבלת, לא מסוגל לעשות הכל. במקביל גם לא עשית כלום כדאי להוריד מעליך נטל, תשאל את דוד סעדון, שיכל להעניק לך לא מעט דקות בכדי להתפנות ואתה טרחת להעניק לו צרור חדש של מפתחות.
השחקנים בקבוצה דרשו מנהל קבוצה במשרה מלאה, אתה כאמור היית הכל, אבל במשרה חלקית.
שחקני הרכש טענו שאין להם עם מי לדבר, אין להם עם מי לשפוך את הלב. שחקני הבית, אף טענו דברים חריפים הרבה יותר, טענו שכואב לך לראות מקומיים מתקדמים ועושים "קריירה" יותר מפוארת משהייתה לך כשחקן פעיל ואפילו חשדו שאתה הוא זה שתוקע להם מקלות בגלגלים ומונע את קידומם.
עד שתם הפרק שלנו בליגה הלאומית, חשבתי שזה שטויות, הרי גם לפני שנתיים טענו שחקני הבית של אז, במקרה החברים הטובים שלך לכר הדשא, שאתה עומד על רגליים אחוריות ומונע את שובם חזרה לקבוצה.
אבל, שלא כמו בפעם הקודמת, בעונתך הראשונה, הפעם, בחודש האחרון, החלטתי לבדוק מקרוב, בחנתי כל תנועה, הרגשתי כל דפיקה של הדופק. המסקנות אליהן הגעתי, היו עגומות.
הרגשתי כמה השחקנים לא קרובים אליך, הבנתי כמה אתה דאגת לשמור מרחק מהם.
הדוגמא הכי טובה, שנחרטה בזיכרוני מהעונה העלובה הזו, היתה שריקת הסיום של השופט לירן ליאני, במשחק האחרון מול הפועל חיפה.
שחקנים ירדו לחדרי ההלבשה, היו כאלה שגם עשו הצגות למצלמה. אתה צ"יקו נותרת לבד על הכסא שלך. לא מעכל את הטרגדיה לא יודע את נפשך מרוב צער.
עמך צ"יקו, איש מסגל הקבוצה לא חלק את הכאב, אף אחד לא ניגש לנחם, אף לא אחד ניגש לעודד. אגב, את אותן תמונות שראיתי ברגעי התוגה, זכיתי להבחין גם ברגעי החגיגה. גם שהקבוצה הייתה בשיאה של תקופה,איש לא חלק איתך את השמחה.
למען האוהדים עשית כמעט הכל, דאגת לציוד ובעיקר דאגת להקשיב, היית להם אוזן קשבת בכל בעיה, והיית האחד בכדי לפתור להם אותה. היית לאוהדים, כל מה שבעצם היה חסר לשחקנים.
אז, נכון, זה לא חוכמה לבקש ממך לוותר על פרנסה וללכת לחפש עבודה חדשה. אבל אם יש לך עוד זיק של אהבה לקבוצה, פנה את מקומך החזר את המפתחות, נקה את הכיסא, ומצא לך תפקיד אחר, זה יכול להיות במועדון, אבל בטח ובטח לא באחד התפקידים אותם מילאת.
במאמר מוסגר, אמרת לי לפני כחודשים באלה המילים "אם תעבור שחקן שחקן והם יגידו לך שאני, צ"יקו מגיה, הוא הבעיה של הפועל אשקלון אני עכשיו זז הצידה".
חשבת שלא עברתי? עברתי גם עברתי, ואתה תתפלא לשמוע את תוצאות המדגם או שבעצם תעדיף לא לדעת.
