לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לע שות, ככל-הכתוב בו: כי-אז תצליח את-דרכך, ואז תשכיל.
פרשת וילך השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת בפי ישראל "שבת שובה" על שום ההפטרה שנתייחדה לה על ידי הקדמונים , המחילה בפסוק : " שובה ישראל עד ה' אלהיך ,כי כשלת בעונך".
להפטרה זו אין קשר ישיר לפרשת השבוע , כפי שקיים במרבית שבתות השנה , כי אם לתאריך היום : השבת שבעשרת ימי תשובה (משום כך מכונה גם שבת זו בפי העם : "שבת תשובה").
"שבת שובה" עומדת בסימן התכוננות הנפשית של כלל ישראל ליום הכיפורים הקדוש.
ונוהגים המוני בית ישראל להתכנס בשבת זו אחרי צהרי היום לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ולהאזין לדרשות של רבנים ותלמידי חכמים בענייני מוסר ותשובה.
וכבר פסק הרמב"ם בהלכות תשובה ,פרק ב': אף על פי שהתשובה והצעקה (=התפילה לה') יפה לעולם (טובה ומקובלת בכל ימות השנה) , בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת מיד, שנאמר "דרשו ה' בהמצאו" (בשעה שה' נמצא בקרבתכם ומצפה שתעשו תשובה) לדברי הקדמונים , נעשה בראש השנה סדר חדש לכל השנה .
ואם נקפיד שהשבת הראשונה בשנה תהא מתוקנת כראוי חזקה שהשנה כולה תהא מתוקנת.
עשרת ימי תענית שק וצדקה בכיות הספד
שנינו במדרש תנחומא: דרשו יהוה, בהמצאו; קראהו, בהיותו קרוב (ישעיה נ"ה ו) אלו עשרת ימי תשובה (מליל ראש השנה עד לנעילת יום הכיפורים), שהוא שרוי בכם (=שה' משרה שכינתו בישראל בימים אלה , ומייחל שהחוטאים יעשו בהם תשובה)
בעניין זה מביאים כחמי ישראל את המשל הבא: משל למלך בשר ודם שנהג להתחפש פעם בפעם כאחד האזרחים והיה מתערב עם הבריות , כדי להטות אוזן לדעת אזרחי המדינה על המלך ועל שלטונו.
פעם נזדמן לאזרח הפשוט להסב עם המלך שעה ארוכה בשיחת חולין על המצב במדינה .
מובן שהאיש לא ידע אותה שעה שהמלך בכבודו ובעצמו הסיח עימו שעה ארוכה, וכאשר נודע לו הדבר באחד הימים עגמה עליו נפשו ואמר : איזו הזדמנות גדולה החמצתי !
אילו ידעתי שהמלך הוא שהסב לצידי באותו יום , הייתי מבקש ממנו כמה וכמה דברים , הדרושים לי ולמשפחתי בשעה זו . ומה חבל ,שלא ידעתי אז לנצל כראוי את ההזדמנות הגדולה שנקרתה לי בחיים!
והוא הדין אומרים חכמי ישראל- בעשרת ימי תשובה המזומנים להם לישראל בכל שנה ושנה .
בימים אלה קרוב ה' לכל קוראיו וממציא עצמו להעתר לכל אלה , השבים בתשובה שלמה על חטאיהם בכל ימות השנה .
ומה אווילים הבריות, שאינם מנצלים כראוי ימים גדולים אלה בפתח השנה החדשה , וכתוצאה מכך מחמיצים את ההזדמנות הגדולה , הניתנת להם פעם בשנה כמתנת הבורא.
וילך, משה; וידבר את-הדברים האלה, אל-כל-ישראל
להיכן הלך משה? לדברי רבי אברהם אבן עזרא: ביום שמלאו לו מאה ועשרים שנה הלך משה להיפרד מכל שבט בנפרד ולהרגיע את בני ישראל מהעתיד לבוא , כי אלוקי ישראל בכבודו ובעצמו הולך לפניהם בדרך אל הארץ היעודה להם ככתוב: "ה' אלהיך הוא עובר לפניך ,הוא ישמיד את הגויים האלה מלפניך וירשתם"
לא-אוכל עוד, לצאת ולבוא רבי יעקב יוסף מפולנה: טיבם של צדיקים בעולם הזה , שלעולם אינם עומדים על מקום אחד, אלא עולים בלא הפסק ממדרגה למרגה.
והנה חש משה רבנו ביום מותו , שאינו מסוגל עוד לעלות מן המדרגה שהגיע אליה.
לכן הוא קורא אותה שעה לבני ישראל: לא אוכל עוד לצאת מן המדרגה , שעליה אני עומד עתה ולעלות למדרגה נעלה יותר והרי זה סימן מובהק שמיתתי קרובה ובא הקץ למנהיגותי.
ויקרא משה ליהושע, ויאמר אליו לעיני כל-ישראל ח זק ואמץ--כי אתה תבוא את-העם הזה רבי שמחה מדווינסק: מלך ישראל מצווה מן התורה "לבלתי רום לבבו מאחיו"
והוא צריך להתנהג עם כל אחד מישראל באהבה ובאחווה ולהימנע מן היהירות וההתנשאות על הזולת.
אך בשעת מילוי תפקידיו הממלכתיים לעיני בני עמו עליו לנהוג בתקיפות וביד רמה כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואף משה רבינו מדריך כאן את יהושוע תלמידו , העומד לקבל ממנו את שרביט המנהיגות : לעיני כל ישראל חזק ואמץ כשאתה ניצב מול המוני העם אל תרבה בגינוי ענווה ושפלות רוח ואל תגלה חולשה ומורך לב במנהיגותך אלא זרוק מרה בבני העם בלא ויתורים ופשרות ואז ינהגו ההמונים בכבוד ובדרך ארץ ויישמעו לך בלא היסוסים.
מקץ שבע שנים, במעד שנת השמטה--בחג הסכות הקהל את-העם, הא נשים והנשים והטף הרמב"ם: מצוות "עשה" להקהיל את כל ישראל , אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותם במצוות ומחזזקות ידיהם בדת האמת.
רבי אהרון הלוי מנמק מצווה זו: כל עיקרו של עם ישראל היא התורה , ובה ייפרדו ישראל מכל עם ולשון כדי לזכות בחיי נצח. על כן ראוי שייקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה , ובאו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויניסו הכל בליבם חשקה ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה' ככתוב : למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.
הקהל את-העם, הא נשים והנשים והטף לשם מה כתבה התורה במפורש שגם הטף יבואו למעמד של "ויקהל" בחר המקדש?
שהרי זה מובן מאליו , לאחר עליית האבות והאימהות לירושלים , שילדי ישראל לא ישארו הפקר בבתיהם!
על כך משיבה הגמרא :"ליתן שכר למביאיהם" ופרושו: התורה הזכירה במפורש את הטף במצווה זו כדי לזכות את ההורים המביאים את ילדיהם לקיום מצוות הקהל בשכר מיוחד שבכך הם בבחינת מצווים ועושים וגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.(מסכת קידושין)
ובניהם א שר לא-ידעו, ישמעו ולמדו--ליראה, את ה' ... כתוב בהלכות מלמדים שבשלחן ערוך מאימתי מתחיל ללמד לבנו?
משיתחיל (התינוק) לדבר, מתחיל(האב) ללמדו "תורה ציוה לנו משה" ופסוק ראשון מפרשת "שמע" (שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד) ואחר כך מלמדנו מעט מעט ,עד שיהא כבן שש או כבן שבע , ואז מוליכו אצל מלמדי תינוקות .
ובמסכת אבות שנינו : "בן חמש שנים למקרא , בן עשר למשנה , בן שלוש עשרה למצוות"
ויאמר ה' אל-משה, הן קרבו ימיך למות רבי מנחם מנדל מקוצק: על האדם להימנע ככל האפשר מן החטא לא רק מפני שאסור לחטוא ומשום העונש הצפוי לעוברי עבירה , אלא גם מסיבה פשוטה ומעשית , שאין פנאי למעשי חטא שהרי "קרבו ימיך למות"
התודעה של יום המיתה , הקרב ובא יום יום, שעה שעה , צריכה ללוות את האדם מן היום שהוא עומד על דעתו וככל שתודעה זו קיימת אצל היהודי חזקה עליו שיברח מן חטא כמפני אש...
והסתרתי פני מהם, והיה לאכל ... רבי יעקב יוסף מפולנה מסביר בעזרת משל בשמו של רבי ישראל בעל שם טוב: משל למלך שכעס על בנו שיצא לתרבות רעה , והורה לעבדו שיכה את הבן מכה קשה על חטאיו אך כל זמן שהמלך לא הסיר את עיניו מבנו נרתע העבד מלהכות את הבן החוטא .
מה עשה המלך? הסתיר את פניו שלא לראות את בנו ואז היכה את הבן הסרר עד שהלה הפיל תחינתו לפני המלך שימחל על חטאיו.
הנמשל הוא : בני ישראל חטאו לה' ונגזר עליהם להיענש על ידי מלאכי חבלה .
אך כל זמן שהקדוש ברוך הוא משגיח על בני עמו החוטאים , אין מחבלים ומשחיתים למינם יכולים לפגוע בהם , כי הם בבחינת "בני מלך" לכן נאמר כאן: והסתרתי פני מהם- והיה לאכול" .
שעל יד הסתרת פנים של הבורא מבניו החוטאים יפתח פתח לאויביהם לפגטע בהם לרעה עד שישובו מחטאיהם.
וילך
לפי סדר הלוח ,העברי חל ראש השנה בימי שני שלישי חמישי או שבת. שבר הורו לנו הקדמונים : "לא אד"ו ראש , ולא בד"ו פסח" (ראש השנה אינו חל בימי אד"ו בשבוע ,ופסח אינו חל בימי בד"ו בשבוע)
בעניין זה מובאת בשלחן ערוך ההנחיה הבאה לגבי קריאת פרשיות "ניצבים" ו"וילך" בבית הכנסת:
א. כשחל ראש השנה בימי ב או ג' , מפרידים בין ניצבים ל"וילך" וקוראים אותן בסדר הבא : פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה , ופרשת וילך בשבת שבין כסה לעשור (שבת תשובה) .
ב. כשחל ראש השנה ביום ה' או בשבת מצרפים פרשיות "ניצבים" ו "וילך" וקוראים את שתיהן בשבת שלפני ראש השנה .
ועתה, כתבו לכם את-השירה הזאת, ולמדה את-בני-ישראל, שימה בפיהם
בפרשת וילך מובאות שתי מצוות "עשה" האחרונות בתרי"ג מצוות התורה:
א. מצוות "הקהל" ב. מצוות כתיבת ספר תורה מן הראוי לציין ששתי המצוות האלו מיועדות לאותה תכלית : הפצת התורה בקרב ישראל , ושתהין מנומקות בפרשתנו בלשון דומה .
על מצוות הקהל נאמר: למען ישמעו ולמען ילמדו. ועל מצוות כתיבת ספר תורה נאמר: "ולמדה את בני ישראל" . אך בניגוד למצוות הקהל שחלה אחת לשבע שנים ונוהגת רק בזמן שישראל יושבים על אדמתם ומלך עומד בראשם חלה מצוות כתיבת ספר תורה בכל מקום ובכל זמן . וכך כותב רבי אהרון הלוי: ציוונו ברוך הוא להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו , שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחרי לבית חבירו, למען ילמד ליראה את השם וידע וישכיל במצוותיו"
והיה כי-תמצאן אתו רעות רבות, וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו רבי ישראל מאיר מראדין בעל "חפץ חיים" :חז"ל אמרו במסכת תמורה : " מוטב תעקר תורה ואל תשכח תורה מישראל" וכל כך למה? שאם קמים עלינו צוררים המעקרים ומהרסים את התורה ,מתעוררת בקרב ישראל התחזקות פנימית ומתגברת ההתגוננות שלנו מול הצוררים , כי במקום שמצויים הורסים , שם אתה מוצא גם בונים.
אבל אם מגיעים חלילה למצב של שכחת התורה כשילדי ישראל גדלים בלא תורה , ואבותיהם מסתפקים בחגיגות בר מצווה ובאמירת קדיש , לא הבנת הדברים המושמעים בפיהם זו הסכנה הגדולה ביותר לעתיד העם.
משום כך מבטיחה כאן התורה לישראל , שגם בימי צרה וצוקה לעמנו לא תישכח התורה "מפי זרע" וכך יישאר עם ישראל לעולמי עד "עם התורה"...
