לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לע שות, ככל-הכתוב בו: כי-אז תצליח את-דרכך, ואז תשכיל.
פרשת השבוע: נצבים
פרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה ואין זה מיקרה בפרשה זו מדובר הרבה על תשובה וגמולה ,ככתוב: "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו...
ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים , אשר הפיצך ה' אלהיך שמה" ואף תחילת הפרשה מרמזת שאנו עומדים ערב יום הדין: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם" פירשו חכמים בדרך הרמז : אתם עומדים היום בדין לפני מלכו של עולם. דורשי רשומות מציינים , ש"אתם נצבים היום" בגימטרייא 694 , כמניין המילים "לעמוד לסליחות" טעם נוסף לקריאת פרשת "ניצבים" לפני ראש השנה : כדי להפסיק בקריאת הפרשה אחת לפחות בין תוכחה שבפרשת "כי תבוא" לשנה החדשה , ולקיים בכך את דברי הפייטן : "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
לעברך, בברית ה'אלהיך--ובאלתו ... למען הקים-אתך היום לו לעם מעיר כאן רבי שלמה אפרים מלונצי'ץ : בכל הפרשה הזאת מדבר משה לישראל בלשון רבים , ככתוב: "אתם ניצבים היום כולכם " וגו' חוץ ממקום אחד , שבו מזכיר את הברית שה' כורת עם ישראל (כמובא לעיל) שעובר לדבר בלשון יחיד.
בכך מבקש משה רבינו להורות לבני ישראל שעליהם להתלכד לעם אחד ולחוש ערבות הדדית איש כלפי רעהו- כמי שמרגיש גופו של אדם שנפגע אחד מאבריו.
שבענייני החטא וענשו נקבע הכלל הגדול , שכל ישראל ערבים זה בזה וכאשר היחיד נכשל בחטא , אין הדבר נוגע רק לו לעצמו אלא לכלל כולו.
ולא אתכם, לבדכם--אנכי, כרת את-הברית הזאת, ואת-האלה, הזאת רבי חיים מאיר מוויזניץ: בקריאה זו פונה ברועה הנאמן לבני עמו , שיתלכדו לחטיבה אחת באחווה וברעות : כי הקדוש ברוך הוא אינו מוכן לכרות ברית עם ישראל , כשהם בבחינת "אתכם לבדכם"- איש איש לעצמו ולביתו- אלא כורת ברית עם עם , המלוכד ומאוחד כאיש אחד.
פן-יש בכם, שרש פרה ראשולע נה אומרים חז"ל : ראשי התיבות של " שורש פורה ראש ו לענה" מצטרפים למילה "שופר" שכן תקיעות השופר מחרידות את השומע ומעוררות אותו לתשובה.
לכן קבעו הקדמונים לתקוע בשופר כל חודש אלול , שהוא "חודש הרחמים והסליחות" ומכוח התקיעות בימי אלול יעקרו מלב האדם כל השורשים הרעים , המשחיתים את הגוף והנפש.
רמז נוסף למנהג תקיעה בשופר במהלך חודש אלול: במזמור ק"ן בספר תהילים מוזכרת המליה "הללו" כנגד י"ב חודשי השנה .
ו"הללוהו בתקע שופר" מופיע בפעם השישית המקביל לחודש שישי חודש אלול
והיה בשמעו את-דברי האלה הזאת, והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה-לי--כי בשררות לבי, אלך רבי אברהם שמואל בנימין הסופר: מצויים בתוכנו אנשים , הנכנעים ליצר הרע ועוברים עבירות רבות .
בכל זאת הם מצדיקים עצמם בטענה, שהעיקר הוא לב טוב כאילו מי שניחן בלב טוב הותרה הרצועה לגביו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה.
כלפי אנשים אלה קורא משה רבנו באזני כל קהל ישראל סמוך לפטירתו : "והתברך בלבבו" מי שמתברך ומתפאר בלבו הטוב, לאמור : שלום יהיה לי,
כי בשרירות לבי אלך" ו סבור בטעות שלא יארע לו דבר , אפילו מהלך כל הימים אחרי נטיות הלב ועובר עברות רבות. קוראת כלפיו התורה : "לא יאבה ה' סלוח לו" שלפי תורת ישראל המקורית נידון כל אדם בראש ובראשונה על פי מעשיו והלב הטהור אינו אלא מכשיר ואמצעי להגיע על ידו למצוות ולמעשים טובים.
ואמר הדור האח רון, בניכם א שר יקומו מאח ריכם, והנכרי, א שר יבא מארץ רחוקה רבי חיים סולובייצ'יק אמר : נמצאים למדים כאן, שהדור של אחרית הימים לפני ביאת המשיח ידע על היהדות מעט מזער- כמו "הנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה" השוואה נוראה זו צריכה להחריד כל מי שמאמין בקשר הנצחי, הקיים בין עם ישראל לתורתו....
הנסתרת לה' אלהינו; והנגלת לנו ולבנינו בני ישראל חששו פן יענשו הרבים על חטאי היחיד , לפי הכלל שכל ישראל ערבים זה בזה שכן החשש מפני היחיד שיהרהר בליבו על עבירה וכולם יענשו שהרי אין אדם יודע את מחשבתו של חבירו.
לכן אין אני מעניש אתכם על "הנסתרות" שהן לה' אלהינו, והוא יפרע מאותו יחיד שחטא .
אבל הניגלות לנו ולבנינו- לבער הרע מקרבנו. ואם לא נעשה דין בהם יענשו הרבים בעוונם.
והיה כי-יבאו עליך כל-הדברים האלה, הברכה והקללה, א שר נתתי, לפניך רבנו חיים בן עטר בעל אור החיים: למה הוצרך הכתוב לומר " כל הדברים האלה ואינו מסתפק בנוסח " כי יבואו עליך הברכה והקללה אשר נתתי לפניך"? אלא אומר בעל "אור החיים" : במשנת ברכות הורו לנו חכמים , שחייב אדם לברך על הרעה , כשם שהוא מברך על הטובה ועל כך נאמר בגמרא שגם את הפורענות צריכים לקבל בשמחה , כי "כל דעביר רחמנא- לטב עביד"
והנה מרומזת הוראה זו של חז"ל בלשון הכתוב שלפנינו : " והיה " עליך לקבל בשמחה "כי יבואו עליך כל הדברים האלה , הברכה והקללה וגו' ולברך את הבורא על כל מה שגומל לך בחיים. כי "כל ה שעושה הקדוש ברוך הוא- הכל לטובה"
ושבת עד- ה' אלהיך ושמעת בקלו, ככל א שר-אנכי מצוך, היום: בדברים אלה של משה סמוך לפטירתו מוכרז קבל עם ועדה , שגם עוברי עברה מובהקים אסור להם להתייאש , שאבדה דרכם ונגוזה תוחלתם וגם אלה שבכורח הנסיבות התרחקו מדרך התורה מרחק גדול , פתוחה לפניהם הדרך חזרה באמצעות התשובה השלמה.
וכבר קבעו בעניין זה חז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים" ועוד אמרו חכמים : כל העושה דבר עברה ומתבייש בו, מוחלין לו על כל עוונותיו" ת ש ו ב ה מובא בשמו של האר"י הקדוש שבמילה תשובה מרומזים בדרך של נוטריקון (ראשי תיבות) חמישה פסוקיםהמורים לאדם את הדרך אשר ילך בה כדי להגיע לשלמות בחיים:
א. תמים תהיה עם ה' אלהיך. ב. שויתי ה' לנגדי תמיד ג. ואהבת לרעך כמוך ד. ב בכל דרכך דעהו ה. ה צנע לכת עם אלהיך.
ושבת עד- ה' אלהיך ושמעת בקלו, ככל א שר-אנכי מצוך, היום: רבי ישראל מקוזניץ: הרוצה לשוב בתשובה שלמה לא ישים לב לפגמים שדבקו בו , ולא יהרהר כיצד יוכלו לתקן פגמים אלה .
אלא בראש ובראשונה יכוון כל כוחותיו הנפשיים להימלט מיצר הרע הרודף אחריו , ויתאמץ לעבוד את הבורא יתברך במידות האהבה והיראה.
לפי הפשט קורא כאן משה לבני עמו , שידבקו בתורה שניתנה להם מפי הגבורה . כי תורת ה' אינה בשמים וגם לא מעבר לים : אלא היא קרובה לכל אדם , ואין שום קושי להגיע אליה בכל מקום ובכל זמן.
רבי צחק מגור היה אומר: אדם מישראל המבקש לדבוק בתורה בלב שלם ואפילו היתה התורה בשמים או מעבר הים היה מוכן לילך אחריה כדי להשיגה- אליו התורה קרובה מאד והוא זוכה בסיעתא דשמיא לעמוד על כל צפונותיה וסודותיה.
ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב רבי שלמה אפרים: מדוע אין הכתוב מקדים כאן את הטוב לחיים שהרי מעשים טובים של אדם מזכים אותו בחיים? מן הראוי היה אפוא לכתוב " ראה נתתי לפניך היום את הטוב ואת החיים"
משיב על כך: בסדר הדברים בכתוב שלפנינו באה התורה להזהיר את האדם , שלא יתכוון לעשות מעשים טובים כדי לזכות בחיים. אלא יתכוון שיחיה כדי לעשות את הטוב.
ת ש ו ב ה בספרו "משנה תורה" כותב הרמב"ם על דרך התשובה ומעלתה הגדולה וזה לשונו: התשובה מכפרת על כל העברות .
אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה (בסוף ימי חייו) אין מזכירים לו שום דבר מרשעו , שנאמר: "רשעת הרשע לא יכשל בה , ביום שובו מרשעו" ואיזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו (חטא שכבר עבר עליו) ואפשר בידו לעשותו, ופרש (והתרחק מהחטא) ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כוח.
ועוד כותב בעניין זה הרמב"ם : אל תאמר , שאין תשובה אלא מעברות שיש בהן לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן.
לא בשמים, הוא: לאמר, מי יע לה-לנו השמימה ויקחה לנו, וישמענו אתה, ונע שנה. יג ולא-מעבר לים, הוא: לאמר, מי יע בר-לנו אל-עבר הים ויקחה לנו, וישמענו אתה, ונע שנה. יד כי-קרוב אליך הדבר, מאד: בפיך ובלבבך, לע שתו. לפי הפשט קורא כאן משה לבני עמו , שידבקו בתורה שניתנה להם מפי הגבורה .
כי תורת ה' אינה בשמים וגם לא מעבר לים : אלא היא קרובה לכל אדם , ואין שום קושי להגיע אליה בכל מקום ובכל זמן.
רבי צחק מגור היה אומר: אדם מישראל המבקש לדבוק בתורה בלב שלם ואפילו היתה התורה בשמים או מעבר הים היה מוכן לילך אחריה כדי להשיגה- אליו התורה קרובה מאד והוא זוכה בסיעתא דשמיא לעמוד על כל צפונותיה וסודותיה.
