לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לע שות, ככל-הכתוב בו: כי-אז תצליח את-דרכך, ואז תשכיל.
פרשת השבוע - כי-תצא
כי-תצא למלחמה, על-איביך; ונתנו ה' אלהיך, בידך--ושבית שביו כי תצא : התורה מדברת כאן בלשון יחיד מדוע? לא מקרה הוא שכן טמון כאן מוסר השכל , שאפשר לנצח שונאים ואויבים רק על ידי אחדות ישראל כאשר כל בני העם מתייצבים בשער בלב אחד כאיש אחד .
כי-תצא למלחמה, על-איביך; ונתנו ה' אלהיך, בידך--ושבית שביו הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק היה אומר: לא בכדי נאמר בכתוב : "כי תצא למלחמה על אויבך" כי ההצלחה במלחמה תלויה ביוזמה שאתה מגלה וביכולתך לצאת אל האויב ולהכותו על האדמה שלו. וככל שאתה נוקט יוזמה ותחבולות מלחמה ואינך יושב בחיבוק ידיים קודם שהאויב בא להתקיף אותך מרובים הסיכויים שיקוים בך "ונתנו ה' אלוקיך בידך"
כי את-הבכר בן-השנואה יכיר, לתת לו פי שנים, בכל א שר-ימצא, לו כידוע על פי התורה בן בכור זוכה לקבל פי שניים כאשר מחלקים את הירושה בין הילדים. הבכור נוטל פי שתיים אך ורק מנכסים שהחזיק האב בחיים. בעניין זה מובא רמז נאה משמו של הגר"א : אותיות "ב כ ר" ערכן כפול מן האותיות שלפניהן ("א י ק") ולא מן האותיות שלאחריהן ("ג ל ש ") בכך טמון אפוא רמז לדברי המשנה בבכורות שהבכור נוטל פי שניים רק ברכוש המוחזק של אביו המצוי בשעת מיתת האב ולא ברכוש הראוי לבוא אחרי מות האב.
כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה... כותב כאן רש"י על פי חז"ל : בן סורר ומורה נהרג על שם סופו . הגיעה תורה לסוף דעתו (התורה שערה מה יהיה בסופו של הבן סורר ומורה) סופו שמחפש את סיפוק תאוותיו שהורגל בהן ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים שודד ורוצח את הבריות אמרה התורה ימות זכאי (קודם שיגיע לשוד ורצח) ואל ימות חייב. מקשים כאן המפרשים: הרי שנינו במסכת ראש השנה שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר: "כי שמע אלוהים את קול הנער באשר הוא שם" ורש"י בפירושו מביא מאמר חז"ל זה ומדגיש שאדם נידון לפי מעשים שהוא עושה עכשיו ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. משיב על כך רבי מנדל מקוציק: לא זו בלבד שהבן סורר אלא גם מורה לאחרים ללכת בדרך הנלוזה שבחר בה והמחטיא את האדם עוונו גדול יותר מן ההורגו שההורגו הורג בעולם הזה ויש לו (לנרצח) חלק לעולם הבא והמחטיאו הורגו בעולם הזה ובעולם הבא.
כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה--איננו שמע, בקול אביו ובקול אמו על פי הכתוב בתורה קביעת בן סורר ומורה חייב להיות מקובל על שני ההורים יחד " אם לא היתה אימו שווה לאביו בקול .... אינו נעשה בן סורר ומורה" (ברייתא) מכאן אנו למדים כלל חשוב ביותר בחינוך הילדים: רק בשעה שקולם של האב והאם הוא קול אחד ושני ההורים מחנכים את בנם בשאיפה אחת ומתכוונים לדבר אחד- רק אז הם יכולים לנקות עצמם מכל אשמה ולומר שמילאו את חובתם כהורים גם אם חינוך הבן שגידלו לא עלה יפה...
ובערת הרע, מקרבך; וכל-ישראל, ישמעו ויראו רתום כל כוחותיך הנפשיים כדי לעקור מקרבך כל שמץ של רוע וכאשר אתה בעצמך תהיה נקי מכל חטא ועוון , יקוים בך "וכל ישראל ישמעו ויראו" שהכול יהיו מושפעים מאישיותך האצילה וישמיעו לתוכחות המוסר שלך.
לא-תראה את-שור אחיך או את-שיו, נדחים, והתעלמת, מהם בפרשת " כי תצא" מובאות שבעים וארבע מצוות (עשרים ושבע מצוות "עשה" וארבעים ושבע מצוות לא תעשה) רובן בתחום שבין אדם לחברו. אחת המצוות שבהן מגלה האדם נכונות לעזור לזולת היא מצוות השבת אבדה לפי דין חלה מצווה זו על אבדת ישראל ולא על אבידת נוכרי . למרות זאת נהגו אבותינו אחרית והשיבו אבדות גם לנוכרים.
לא-תראה את-שור אחיך או את-שיו, נדחים, והתעלמת, מהם על פסוק זה כותה השל"ה הקדוש : חובה עליך לעורר אחים תועים ולהשיב אותם בתשובה
לא-תראה את-ח מור אחיך או שורו, נפלים בדרך, והתעלמת, מהם בפסוק זה מדובר במצוות טעינה : החובה לעזור לכל אדם להטעין את המשא שנפל מגב בהמתו ובפרשת "משפטים" נאמר : "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו...עזוב תעזוב עמו זו מצוות פריקה החובה לעזור לזולת בפריקת המשא מעל גב בהמתו.
כי יקרא קן-צפור לפניך בדרך בכל-עץ או על-הארץ, אפרחים או ביצים, והאם רבצת על-האפרחים, או על-הביצים--לא-תקח האם, על-הבנים. ז שלח תשלח את-האם, ואת-הבנים תקח-לך, למען ייטב לך, והא רכת ימים. בפסוק זה נצטוו ישראל לנהוג במידת הרחמים כלפי בעל החיים שבידיהם. חייבים לשלח את האם לפני שלוקחים את האפרוחים והבצים בקן. במצוות שילוח הקן מוסיפה התורה דברי הנמקה : "למען ייטב לך והארכת ימים" הנמקה מעין זו מצויה גם במצוות כבוד אב ואם שבעשרת הדיברות : "כבד את אביך ואת אימך... למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך". הבטחות ה' לאריכות ימים ולרוב טובה נאמרה אפוא במצווה קלה כשילוח הקן ובמצווה חמורה ככיבוד אב ואם דבר זה מלמדנו שיש לשמור במידה שווה כל תרי"ג מצוות שבתורה , ואין להבדיל בין מה שנראה בעיננו מצווה קלה לבין מה שנדמה לנו כמצווה חמורה וכבר נורה לנו רבי יהודה הנשיא בפרקי אבות : "והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה , שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות "
לא-תח רש בשור-ובח מר, יחדו חכמי ישראל מסבירים מצווה זו משום צער בעלי חיים וזה לשון אבן עזרא בפירושו: " השם יתברך חמל על כל מעשיו , כי אין כוח החמור ככוח השור (= החמור נופל בכוחו מן השור , ונגרם לו צער כשרותמים אותו עם השור החזק ממנו)
גדלים, תע שה-לך, על-ארבע כנפות כסותך, א שר תכסה-בה חז"ל : שקולה מצוות ציצית כנגד כל מצוות התורה. ורש"י מביא למאמר זה שני טעמים: א. בפרשת ציצית נאמר : וראיתם אותו "וזכרתם את כל מצוות ה' " ב. "ציצית" בגימטריא שש מאות +חמישה קשרים ושמונה חוטים ( המצויים בכל אחת מארבע הכנפות) הרי תרי"ג
כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מח נך, להצילך ולתת איביך לפניך מעירים חכמי ישראל : המילים " להצילך ולתת איביך לפניך" מרמזות בדרך של נוטריקון (ראשי תיבות) לחודש אלול לפי זה מרמז הכתוב לפנינו שבחודש אלול מצוי ה' בתוך מחנה ישראל לקבלת תפילותיהם ובקשותיהם של כל בני העם רעיון זה מתקשר להמשך הכתוב : "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר" רמז למסורת המקובלת שבחודש הרחמים והסליחות ובעשרת ימי תשובה מקבל ה' את השבים בתשובה ומטהר את מחנה ישראל מכל עוון ופשע כיוצא בכך דורשים חכמי ישראל את הכתוב בשיר השירים ו' ג' : אני לדודי (רמז לקדוש ברוך הוא) ודודי לי ראשי תיבות "אלול" .
כי-תדר נדר ליהוה אלהיך, לא תאחר לשלמו רבי יצחק אברבנל : בנדרע צדקה לעניים אין לנדחות את קיום הנדר אלא חייבים לפרוע מיד כל נדר ונדבה כי מרובים צרכי העניים ועיניהם תלויות לנדבת לבם של הבריות.
כי-יקח איש, אשה ח דשה--לא יצא בצבא, ולא-יע בר עליו לכל-דבר: נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושמח, את-אשתו א שר-לקח רבי שמשון רפאל הירש : צא וראה עד כמה מקפידה תורתנו על אושר האישה הנשואה ועל אי פגיעתה בחיי המשפחה בישראל שבמצווה מיוחדת פטרה התורה את החתן מכל חובות היחיד כלפי הציבור והורתה לו : "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" וכל כך למה ? כי אשרו של העם ושלמותו תלויים באושר המשפחה ובשלמותה.
זכור, את א שר-עשה יהוה אלהיך למרים, בדרך, בצאתכם ממצרים יש בכתוב הזה אזהרה גדולה להימנע מלשון הרע בין בגלוי ובין בסתר , בין במתכוון להזיק ולהזות ובין שאינו מתכוון להזיק לכלל .
אבן שלמה וצדק יהיה-לך לא לרמות במידות ומשקולות צדק צדק תרדוף
זכור, את א שר-עשה לך ע מלק אם שיקרת במידות ומשקלות הווי דואג מהתגרות האוייב . הנצי"ב מוולוז'ין: המרמה במשקולות אינו מאמין בכך שה' דואג לפרנסתו של כל אדם לפי המגיע לו. כך בני ישראל לא האמינו בהשגחת ה' עליהם ביציאת מצרים מה שהביא את עמלק להילחם בהם .
זכור, את א שר-עשה לך ע מלק הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחה היה אומר: מצוות "זכור" ומצוות מחיית עמלק הסמוכה לה נאמרו לישראל בלשון יחיד ויש בכך מוסר השכל לישראל שבכל דור ודור עמלק היה יכול לנצח את היחיד בישראל שפרש מן הכלל והענן היה פולטו מחוץ למחנה . לעומת זאת המוני בני ישראל שדבקו זה בזה באחווה ורעות היה הענן מגן עליהם ולא נפלו ביד עמלק. דרך זו צריכה לשמש קו מנחה לנו ולבנינו אחרינו כל זמן שישראל יהיו שרויים באחדות לא תהיה ל "עמלק" (כינוי לשונאי ישראל) שליטה עליהם.
