לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לע שות, ככל-הכתוב בו: כי-אז תצליח את-דרכך, ואז תשכיל.
ראה
ראה אנכי נתן לפניכם--היום: ברכה, וקללה
הצדיק רבי מרדכי מבלגורי מוצא קשר ענייני בין סוף פרשת "עקב" לתחילת פרשה זו.
פרשת "עקב" מסתיימת בהבטחה גדולה לישראל " פחדכם ומוראכם ייתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ" אולם הבטחה זו מותנת בכך שישראל ישמרו את מצוות התורה ויהיו ראויים להיקרא "עם ה' " לכן מתכוון הכתוב בתחילת פרשתנו : "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הפחד והמורא שהקדוש ברוך הוא מטיל על האומות כלפי ישראל עשויים להיות לכם לברכה או חלילה לקללה.
בשעה שבני ישראל אינם מתנהגים כראוי לעם ה' , נהפך הפחד המוטל על הגויים להיות לרועץ לבני ישראל, כי באורח טבעי מתעוררים בגויים רגשות שנאה כלפי העם הזר והמפחיד, המביאות לרדיפות ולפגעים שהם "קללה" לישראל .
אבל כאשר בני ישראל נאמנים לייעודם המקורי ודבקים במצוות התורה הפחד המוטל על הגויים מביא "ברכה" לישראל, כי מכוח ההשגחה העליונה הגויים יראים להצר את צעדיהם של בני ישראל ולפגוע בעם ה'...
ראה אנכי נתן לפניכם--היום: ברכה, וקללה חכמים תוהים מדוע הכתוב החל בפנייה אל היחיד ולא לרבים הרי קריאה זו מופנית לכל עם ישראל.
משיב על כך הגאון מווילנא: "ראה!" עליך אישית מוטלת החובה לבדוק ולבחון אם טובה הדרך ,שבה הולכים הרבים, אם לאו ולפי תוצא הבדיקה תבחר לך את הדרך שתלך בה בחיים.
רבי אברהם אבן עזרא: לפי זה בא הכתוב להדגיש כאן , שתיקון הכלל תלוי בתיקונות של הפרט, התורה פונה אפוא לכל אדם ואןמרת לו, אם אתה רוצה לחיות בחברה מתוקנת , צא תחילה ותקן עצמך.
חת"ם סופר: "לעולם יראה אדם עצמו (ואת העולם כולו) כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת- אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו , שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה"
"ראה!" התבונן ודע , שבכל מעשה שאתה עושה לטוב או לרע , הנך מביא לך ולעולם כולו ברכה או חלילה קללה.
ראה אנכי נתן לפניכם--היום: ברכה, וקללה שואלים חכמי ישראל : מדוע משתמש כאן משה רבנו בלשון הווה- "אנוכי נותן לפניכם"- ואינו אומר: "נתתי לפניכם"? משיב על כך הגאון רבי אליהו מווילנא:"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" מציאות החיים היא, שבכל יום מזומנות לפניכם שתי הדרכים הקטביות: דרך הברכה ודרך הקללה , והכרת מציאות זו תסייע לכם לבחור ב"דרך הברכה".
את-הברכה--א שר תשמעו, אל-מצות ה' אלהיכם, א שר אנכי מצוה אתכם, היום. כח והקללה, אם-לא תשמעו אל-מצות ה'וסרתם מן-הדרך, א שר אנכי מצוה אתכם היום אומרים חז"ל חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, כי מחשבה טובה מצרפה הקב"ה למעשה.אבל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. משום כך אומר כאן משה לבני עמו : "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'..." תזכו לברכת ה' אם תהיו נכונים לשמוע ולקיים את מצוותיו אפילו לא הגעתם לכלל עשיית מצוות ומעשים טובים. לעומת זאת הקללה תחול עליכם אם תסורו בפועל מדרך ה' " וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם"
ואבדתם את-שמם, מן-המקום ההוא. ד לא-תע שון כן לה' אלהיכם חז"ל למדים מכאן , שאסור למחוק אחד משמותיו של ה'. וכלולים באיסור זה שבעה שמות : שם הויה( י-ה-ו-ה) , שם אדנות( א-ד-נ-י) , א-ל, א-לוה, א-לוהים, שדי, וצבאות. כמוכן אסור למחוק כינויי שמות ה', כגון כ"ף של "אלהיך" ומ"ם של "אלהיכם".
כי אם-אל-המקום א שר-יבחר ה'אלהיכם, מכל-שבטיכם, לשום את-שמו, שם--לשכנו תדרשו, ובאת שמה מהו המקום? מדוע משה רבינו אינו מציין את שמו של המקום? מעיר על כך הרמב"ם: אין ספק שהמקום ידוע היה למשה רבנו (הר המוריה) יש לרמב"ם בזה שלושה טעמים: א. שלא יחזיקו בו (במקום הקדוש) האומות ויילחמו עליו מלחמה חזקה. ב. של יפסידוהו (=יקלקלו אותו) האומות וישחיתוהו בכל יכלתם. ג. שלא יבקש כל שבט שיפול המקום הזה בנחלתו הוא וימשול עליו.
לשום את-שמו, שם--לשכנו תדרשו, ובאת שמה רבי משה סופר: אם ישראל יקיימו " לשכנו תדרשו" ינחה אותם ה' בשלום לארץ האבות ויקוים בהם " ובאתם שמה" . דברים אלה אמורים כלפי היהודים היושבים שאננים בחוץ לארץ ומסתפקים באמירה נאה , שהם משתוקקים לעלות לארץ ישראל . אילו היו אנשים אלה דורשים ומשתדלים בלב שלם לשכון בארץ הקודש , היו זוכים ובאים שמה.
והניח לכם מכל-איביכם מסביב, וישבתם-בטח לכאורה, מצוי כפל לשון בדברי הכתוב שלפנינו. שאם בני ישראל מובטחים, שתהיה להם מנוחה מכל אויבהם מסביב , מובן מאליו שישבו בטח בארצם. מדוע בכל זאת נאמר כאן במפורש : "וישבתם בטח"? רבי יהונתן אייבשיץ מפראג : במילים וישבתם בט אין הכוונה לביטחון מאויב חיצוני , אלא לקיום "שלום בית" בקרב שבטי ישראל בארץ היעודה. בכתוב שלפנינו מצויות איפוא שתי הבטחות טובות לבני ישראל : א. תהיה להם מנוחה מן הגויים , היושבים מסביב לגבולות הארץ ב. ישרור שלום פנימי בין חלקי העם השונים. מוסיף רבי דוד מושקוביץ: שבשעה ששורר שלום בין כל חלקי העם , ואין ישראל מפולגים לכיתות ולמפלגות, המתנצחות זו בזו בדיבור ובמעשה- אינם צריכים לחשוש מן האויבים.
רק הדם, לא תאכלו: על-הארץ תשפכנו רבינו בחיי בן אשר: מצינו שאיסור הדם נזכר בתורה שבע פעמים, וכן דרך התורה בדברים החמורים להזכירם פעמים רבות- כעניין השבת, שהיא שקולה כנגד כל המצוות והיא נזכרת בתורה י"ב פעמים, וכן עניין יציאת מצרים נזכר בתורה חמישים פעם.
וירשת אתם, וישבת בארצם. רבי שאול ידידיה אלעזר : שנינו במדרש ספרי , שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. וכשם שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה , שמתוך שלא לשמה בא לשמה כך ראוי לומר על ישיבת ארץ ישראל , שיעסוק בה כל אדם מישראל אפילו שלא לשמה. וכאשר נקיים בגופנו מצווה זו ונהלך על אדמת ארץ הקודש , נרגיש את קדושת הארץ. ומעלותיה הרוחניות , ובסופו של דבר נגיע לקיום המצווה לשמה...
את כל-הדבר, א שר אנכי מצוה אתכם--אתו תשמרו, לע שות:לא-תסף עליו, ולא תגרע ממנו נשאלת השאלה : מדוע נשנה כאן האיסור , שלא להוסיף ולא לגרוע דבר במצוות התורה? הרי כבר נאמר בפרשת "ואתחנן" נכתב : "לא תוסיפו על הדבר , אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו ממנו". משיב על כך הגאון מווילנא: בפרשת "ואתחנן" הכוונה הייתה לתרי"ג מצוות לא להוסיף ולא לגרוע. בפרשת ראה הכוונה לכל מצווה בנפרד לבצע אותם במתכונת מדויקת בלא תוספת ובלא גרעון.
אח רי ה' אלהיכם תלכו ראו לנו להלך אחרי מידותיו של הקדוש ברוך הוא והרי אנו מעידים כל שנה בתפילת הימים הנוראים , שהבורא יתברך הוא " טוב ומטיב לרעים ולטובים" . כיוון שכך מבקש גם אני לתפוס משהו ממידה טובה זו של הקדוש ברוך הוא ולקיים את הכתוב: "ועמך כולם צדיקים".
בנים אתם לה'אלהיכם:לא תתגדדו, ולא-תשימו קרחה בין עיניכםלמת הרמב"ם : שלא יהיו שני בתי דין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות, שנאמר: "לא תתגודדו"- לא תעשו אגודות אגודות. אם כל בני ישראל הם בנים לה' מן הראוי שיימנעו מכל פרוד ופילוג שהרי טבע הבנים הוא , שכולם מהלכים בדרך אחת ותומכים זה בזה.
עשר תעשר, את כל-תבואת זרעך, היצא השדה, שנה שנה חכמינו דרשו עשר כדי שתתעשר : "מעשרות סייג לעושר" בעניין זה נתנו חכמי ישראל סימן על פי הכתוב בבראשית י"ג: "אם השמאל ואימנה, ואם הימין ואשמאילה" לפי זה מבטיח הקדוש ברוך הוא לאדם : " אם השמאל" אם אתה תקבע את הנקודה (ב ש של עשר) בצד שמאל ותיתן מעשר כדין "ואימנה" אני אקבע את הנקודה בצד ימין ואשפיע עליך עושר. ואם הימין- אם אתה תקבע את הנקודה (בש של עשר) בצד ימין ותדאג רק לעושר שלך "ואשמאלה" אקבע את הנקודה בצד שמאל ואטיל עליך מסים וארנוניות לרוב...
כי-יהיה בך אביון מאחד אחיך, באחד שעריך, בארצך, א שר ה' אלהיך נתן לך--לא תאמץ את-לבבך, ולא תקפץ את-ידך, מאחיך, האביון. ח כי-פתח תפתח את-ידך, לו לדברי רש"י , פונה כאן התורה למהססים בקיום מצוות צדקה , שיתמכו בכל עני ואביון בלא שהיות ותהיות וזו לשונו כאן: יש לך אדם שמצטער (=מהסס) אם יתן צדקה אם לא יתן לכן נאמר: " לא תאמץ את לבבך" ויש לך אדם , שפושט את ידו (=שפותח ידו למתן צדקה) וקופצה (וסוגר אותה קודם הנתינה) לכך נאמר : "ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" לא תאמץ את לבבך ! אל תקשה את לבך הנוטה מדרך הטבע לרחם על הזולת ולתמוך באחיך האביון. רבי אהרון הלוי : לדברי חז"ל ראוי ליתן הצדקה ליד הגבאי ,שיתננה למי שצריך כדי שלא יתבייש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותן בכל עת שיראנו, גם הנותן לא יביישנו (=לא יבייש את מקבל הצדקה) עליה לעולם. ועוד אמרו חז"ל "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה.
כי-יהיה בך אביון מאחד אחיך, באחד שעריך, בארצך, א שר ה' אלהיך נתן לך--לא תאמץ את-לבבך ולא תקפץ את-ידך, מאחיך, האביון. ח כי-פתח תפתח את-ידך, לו מדוע אין מברכים על מצוות צדקה? אם יסרב העני ליטול מהנותן את כסף הצדקה , שוב לא תהא לו אפשרות לקיים את המצווה. ואילו נקבעה ברכה על מתן צדקה , היו הבריות נכשלים לפעמים בברכה לבטלה.
נתון תתן לו לדברי המהר"ל מפראג יש באותיות "צדקה" הנחיה לגודל הנתינה הראויה לעניים : א. כשיש לך ק' (מאה זוז) תעשה מהן צ' (תשעים זוז) רמז להפרשת מעשר צדקה. ב. אם אתה מבקש להרבות בצדקה- תעשה ד' מכל ה': רמז למתן חמישית לצדקה כדברי חז"ל המבזבז כספו לצדקה אל יבזבז יותר מחומש
נתון תתן לו, ולא-ירע לבבך בתתך לו אומרים כאן חכמי ישראל: טבעם ומנהגם של הבריות , שלבם מתרכך וידם נפתחת למתן צדקה לנצרכים , בשעה שבאה עליהם או על קרוביהם צרה ומצוקה או נגע ומחלה. אותה שעה הם נזכרים בכתוב במשלי : "וצדקה תציל ממוות" וחשים לקיים בגופם מצווה זו . לכן מדגישה התורה "נתון תיתן לו" עליך לקיים מצוות צדקה בכל העיתים ובכל הזמנים : "ולא ירע לבבך בתתך לו" ואל תמתין במתן צדקה עד שתגיע חלילה לעת צרה וכאשר תיתן צדקה מתוך הרחבת הדעת ושחת הלב , לא תגיע למתן צדקה מתוך מצוקה נפשית ורוע לב...
נתון תתן לו, ולא-ירע לבבך בתתך לו: כי בגלל הדבר הזה, יברכך ה' אלהיך, בכל-מע שך, ובכל משלח ידך שנינו במסכת בבא בתרא : כל הנותן פרוטה לעני , מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות. העיר על כך הגאון מווילנא: ממאמר חז"ל זה אנו למדים כי אדם הנותן צדקה לעני וגם מפייסו בדברים מתברך בשבע עשרה ברכות , כמניין טוב רמז לגמול מיוחד זה אנו מוצאים בפסוק שלפנינו: כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וגו' בזכות נדבדך לעני ופיוסו בדברים יברכך ה' בי"ז ברכות כמניין אותיות "הזה"
על-כן אנכי מצוך, לאמר, פתח תפתח את-ידך לאחיך לע ניך ולאבינך, בארצך רבי חיים ויטאל מפרש את הפסוק : לפי זה מורה התורה לכל אדם מישראל שיאמר לבני ביתו ולשאר הנלווים עליו שיפתחו ידם לכל עני ואביון המזדמנים אצלם. כיוצא בכך מעיר רבי יחיאל הילפרין: חז"ל אמרו במצוות צדקה : גדול המעשה (=המעורר אחרים לעשיית המצווה) יותר מן העושה" לא די בכך שתעשה צדקה אלא מוטלת עליך החובה לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך.. עליך לעורר גם את הזולת ולומר לו שיפתח את ידו למתן צדקה בנדיבות לב לכל עני ואביון.
