לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לע שות, ככל-הכתוב בו: כי-אז תצליח את-דרכך, ואז תשכיל.
עקב על הכתוב בתחילת הפרשה " והיה עקב תשמעון" וגו' מעיר רש"י : אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו(=שאדם דורך עליהן ומזלזל בהן), תשמעון- ישמור ה' את הבטחתו להיטיב לישראל , כמפורט בהמשך הפרשה. שואל על כך הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק : כלום אפשר לומר על ישראל, שהם דשים בעקב ומזלזלים בחלק מן המצוות ,הקרויות בפיהם "מצוות קלות"? והלוא כבר הורו לנו חכמינו ז"ל בפרקי אבות : והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע שכרן של מצוות"! אלא- אמר הרבי מקוצק: בוא וראה איזוהי מצווה שאדם דש בעקביו , פשוטו כמשמעו , כדי לקיימה ? זו היא מצוות יישוב ארץ ישראל , ההליכה על אדמת הארץ הקדושה והישיבה בארץ היא מצווה מן התורה. אולם רבים בישראל חושבים זאת כמצווה קלה , שאפשר להתעלם ממנה , כנגדם אומר כאן הכתוב: "והיה עקב תשמעון" וגו'. את תשמעו כראוי את המצווה שאדם מקיים בעקב- בהליכה על אדמת ארץ ישראל- יקיים גם ה' את הבטחתו להיטיב לכם , ככתוב :"ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ... ואהבך וברכך והרבך"...
והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה הרמב"ן : טעם "עקב" כמו בעבור (= בגלל) רבנו חיים בן עטר,בעל אור החיים, רמז הכתוב במילה "עקב" מידת התורה, שיהיה אדם הולך עקב בצד אגודל בענווה ובשפלות , ואז ישכיל לשמוע (=להבין) בלימודיה, ואפשר שירמוז באות נו"ן (שבסוף המילה תשמעון) שישיג ויבין חמישים שערי בינה(כינוי לסודות התורה על פי הקבלה) והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה פרשת "עקב" פותחת בכתוב: " והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ובהמשך העניין נאמר : "והסיר ה' ממך כל חולי " וגו' בכך מבטיח הקדוש ברוך הוא לישראל , שהדבקות בתורה ובמצוותיה היא סגולה טובה להסרת כל חולי ומדווה , הפוקדים את האדם.
וברך פרי-בטנך אומרים כאן חכמי המסורה: בשני מקומות בתורה אנו מוצאים הבטחת ה' לישראל בלשון "וברך" בפרשת "משפטים" נאמר: " וברך את לחמך ומימיך" ובפרשת "עקב" נאמר "וברך פרי בטנך". בכך מרמזת לנו התורה , ששתי ברכות האלה- ברכת הבנים וברכת הפרנסה- משלימות זו את זו, ואין ברכה ממשית בהעדר אחת מהן. שכן אדם הזוכה בעושר רב ולא נתברך בפרי בטן" אין לו הנאה מלאה מעושרו הרב, ולעתים מנקרת במוחו השאלה הנוקבת : למי אני עמל ויגע בחיים? ומי שנתברך בבנים ואין פרנסה מצויה בביתו הנאתו בחיים אינה שלמה , כי עול הפרנסה מכביד עליו ואינו מתיר לו חיי מנוחה ושמחה. ואיזהו האדם שרואה ברכה שלמה בחיים? מי שמקוימות בו שתי הברכות כאחת: ברכת הבנים וברכת הפרנסה: כי תאכל, אשריך וטוב לך , אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך- הנה כי יבורך גבר ירא ה'"
כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם. יח לא תירא, מהם השל"ה הקדוש: מדריך כאן משה את בני עמו ,שלא יסמכו על כוחם וגבורתם אלא יבטחו בעזרת ה' , ובזכות זו יצליחו בכל מלחמותיהם בעתיד . לשם כך קורא משה לכל אחד מישראל : " כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני" וגו'- אם תגיע להכרה שעמי כנען הם רבים ועצומים ולא תוכל לגבור עליהם בכוחות עצמך כי אם בעזרת ה' "לא תירא מהם" וגו' כי ה' יעמוד לימינך בכל מלחמותיך ויכניע כל אויביך לפניך.
כי ה'אלהיך, מביא ך אל-ארץ טובה מעירים כאן חכמי ישראל: בפרשה זו מוזכרת המילה "ארץ" שבע פעמים . בכך מצוי רמז , שבני ישראל עתידים לרשת ארץ של שבעה עמים- כמובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים.
ארץ חטה ושערה, וגפן ותאנה ורמון; ארץ-זית שמן, ודבש בפסוק זה מפורטים שבעה מינים מן הצומח (שני מינים של דגן וחמישה מינים של פירות האילן) שנשתבחה בהם ארץ ישראל: חיטים , שעורים, ענבים, תאנים, רימונים , זיתים ותמרים. שבעה מינים אלה חשובים משאר מיני פירות , כמובא בשולחן ערוך היו לפניך כמה מיני פירות אם ברכותיהם שוות ויש בניהם ממין שבעה (כגון ענבים ואגסים או תמרים ותפוזים) מקדים לברך על הפרי משבעת המינים(ענבים או תמרים),אף על פי שאינו חביב כמו המין האחר.
ואכלת, ושבעת--וברכת את- ה'אלהיך, על-הארץ הטבה א שר נתן-לך שנינו במסכת ברכות : אסור לו לאדם שייהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי השמים(=מקורבנות שהוקדשו לה') שנאמר : לה' הארץ ומלואה" מצווה מן התורה לברך אחרי אכילת מזון לשובע ככתוב" ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך" . אבל חכמים חייבו לברך אחרי כל אכילה ושתייה(ברכה אחרונה) ועל ידי קל וחומר למדו, שמברכים גם לפני כל אכילה (ברכה ראשונה) שהרי הדעת נותנת :"כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן"
ואכלת, ושבעת--וברכת את- ה'אלהיך, על-הארץ הטבה א שר נתן-לך מעירים כאן חכמי ישראל: טבעו של האדם הוא , שמתרשם מדברים שהם מחוץ לדרך הטבע, ממעשי ניסים גלויים.לעומת זאת תופעות טבע רגילות ושכיחות , כזריחת שמש , ירידת גשמים בעיתם , צמיחת תבואה ושאר פירות הארץ- מכל אלה אין האדם הרגיל מתרשם במיוחד, אם כי אלה פלאי הבריאה, ומעמיק להתבונן בהם מגלה כאן שרשרת גדולה של ניסים ונפלאות. גישה זו שההתרחשויות הרבות בטבע שאנו עדים להן יום יום אינן אלא נס אחד גדול, באה גם לידי ביטוי בכתוב: " ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך" במצווה זו מלמדת אותנו התורה , שעלינו להכיר בצמיחת התבואה ובגידולי הפירות למינהם בזכות יד ה', כדברי רבי סימון בבראשית רבה : "אין כל עש/ב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכבה אותו ואומר לו : גדל! ומתוך הכרה זו עלינו לברך את הבורא על האכילה לשובע ועל כל הנאה שאנו נהנים בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
