לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לע שות, ככל-הכתוב בו: כי-אז תצליח את-דרכך, ואז תשכיל.
פרשת "פינחס" ופרשת "בלק" שלפניה הן שתיים מחמש פרשיות בתורה , הקרויות על שם אישים (שלוש הפרשיות האחרות הן: נוח, יתרו וקורח).
אומרים חכמי ישראל : מן הראוי להפיק מוסר השכל מן הדמויות , שעל שמן נקראו פרשיות "בלק" ו"פנחס" לפנינו שני אישים ,המנוגדים בטבעם ובאופן פעילותם מן הקצה אל הקצה.
בלק מלך מואב אינו עושה בעצמו דבר, כשחש בסכנה מדינית וצבאית מצד שבטי ישראל ופעילותו מתבטאת בניסיון לרתום אחרים , שיעשו במקומו את המלאכה, בניגוד לכך מדגים לפנינו פינחס את איש המעשה הנמרץ.
אין פנחס עומד מהצד ומחכה לאדם אחר שיקום ויפעל אלא נחלץ ברגע המתאים לבצע את המעשה הנדרש מתוך תחושה של שליחות להצלת הרבים.
גישתו היא כפי שהורה בשעתו הילל הזקן: "במקום שאין אנשים , השתדל להיות איש".
שתי פרשיות אלו צריכות אפוא לשמש לקח לכל אדם ולכל זמן: אל תדחה למחר מה שנחוץ לעשות היום , ואל תטיל על אחרים מה שנדרש ממך לעשות.
פרשת פנחס היא אחת משתי פרשיות בתורה , שכלולים בה כל מועדי ישראל שהתורה ציוותה עליהם (השנייה היא פרשת אמור שבספר "ויקרא").
ברוב השנים נקראת פרשת פנחס בימי בין המצרים : בשלשת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, בה אנו מקיימים מנהגי אבלות על נפילת ירושלים בידי אויבים ועל חורבן בית מקדשנו.
אם כן שואלים כאן חכמים מדוע מערבים כאן שמחה של מועדי ישראל באבל על חורבן הבית.
עונה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב : ישראל מתאבלים אבל גדול על חורבן הבית ויש חשש שמא ישקעו חלילה בתהומות העצבות והייאוש לכן קוראים בתורה על המועדים שהיו לישראל בזמן שבית המקדש היה קיים מה שמפיג מהעצבות.
