יורד לעם

לא קל להיות בימים אלה בעלים של קבוצת כדורסל בישראל, קשה פי כמה להיות בעל בית של קבוצת כדורסל כמו אליצור אשקלון.

בעיות תקציביות- לא חסרות, בעיות מקצועיות- יש בשפע, ואם תוסיפו לזה את חוסר האמון שהקהל מביע ברגליו ונעדר ממשחקי הקבוצה, תקבלו את מתכון המושלם: כיצד קונים צרות בכסף.

ידידיה רפפורט, בן 55, המתגורר בבית דגן (הסמוך לראשון לציון), יכול לספר לכם במדויק, עד כמה קשה לנהל כיום קבוצת כדורסל, בטח בעיר כמו אשקלון.

מידי יום מניע רפפורט את ה"פורד פוקוס" ומגיע לאשקלון, בכדי לעקוב מקרוב אחרי הצעצוע החדש שרכש לעצמו לפני שבעה חודשים, יחד עם חברו/שותפו אברהם פלדה.

עד, כה מתקשה רפפורט להודות שהוא מלקק דבש, נהפוך הוא, בקצב הזה הוא עלול למצוא עצמו בסוף העונה מלקק פצעים.
בימים בהם אליצור אשקלון לא זוכרת טעמו של ניצחון, כאשר סאגת השימוש בהיכל הספורט עדיין מצויה בערפל ובימים האחרונים הבינו הבעלים של אליצור אשקלון שהם גם אינם זוכים לאהדה ולסימפטיה בקרב מנהלת הליגה בכדורסל. בוחר הבעלים ידידיה רפפורט לפתוח את הלב ולהעניק ראיון רגוע, יחסית לשבוע הסוער שעבר עליו.

צעצוע קשה להרכבה בחרתם לקנות לפני שבעה חודשים האומנם?
"יכול מאוד להיות, אני בכל אופן חשבתי שיהיה יותר קל. אבל לעת עתה זה לא הולך כפי שציפיתי".

מאיזו בחינה?
"מבחינת החיבור לקהל האוהדים, מבחינת הקרבה לתושבי העיר. ציפיתי שיקבלו אותנו בחמימות ויעטפו אותנו בחום, אבל גיליתי שההיפך הוא הנכון. האוהדים נעדרים מהמשחקים, ויש ירידה עצומה בהגעה של קהל יחסית לשנים עברו. לא ציפיתי שיבואו לעודד אותי לכן אני עדיין תוהה מה הסיבה".

אולי משהו בך לוקה בחסר. אולי אתה לא משתדל להתקרב יתר על המידה?
"אני מנסה בכל הכוח להתחשב בכבודם וברצונם של האוהדים. בתחילה אמרו לי שמחירי הכרטיסים למשחקים יקרים. הורדתי 4 פעמים מחירים מאז תחילת העונה וכיום מחירי הכרטיסים למשחקים של אליצור אשקלון הם מהזולים ביותר בארץ. אנחנו עושים פעולות התנדבות למען הקהילה, מבקרים בבתי חולים, בבתי ספר. מבחינתי אני חושב שאנחנו די משתדלים להתחבר להיכן שאנו נמצאים. אבל יש לי התחושה שהאנשים שכאן לא ממש רוצים להתחבר אלינו".

חשבת אולי שהשליטה באליצור אשקלון ממקום מגוריך בבית דגן, היא מקור הבעיה? איך אוהדים יכולים להתחבר לבעלים של קבוצת הכדורסל שלהם אם הם בכלל לא גרים בעיר?
"אין לי ספק שאתה צודק. יש בעיה שאנחנו לא באים מתוך אשקלון, המרחק הוא בעייתי ואני לא אשקר אם אגיד שבאשקלון האנשים לא מזהים אותי. אני גם לא יושב בבתי קפה בעיר, מלבד העובדה שאני בכלל לא איש של בתי קפה. ובגדול מחשיבים אותי עדיין כאאוט-סיידר, מצביעים עלי כאיש שהגיע מהמרכז לעשות כסף על חשבון הקבוצה. בתחילה עוד ניסיתי להתחכך ולהתחבר עם אנשים, אבל פשוט לא קיבלו אותי".

סיפרת על התמיהה שלך באי הגעה של צופים למשחקי הבית. מנגד אתה מודע לעובדה שאין איש במערכת שעוסק בתחום השיווק?
"זה נכון, בשורה התחתונה השיווק שלנו לוקה בחסר, ואין על כך ויכוח. מהבחינה הזו טעינו ובשנה הבאה אנחנו מתכוונים לאייש את העמדה הזו בבחור מוכשר, אשקלוני, בעל כריזמה".

שנה הבאה?
"כן בשנה הבאה, אני יודע שבסיכום ביניים אנחנו ממש לא מצליחים, אבל אני לא אוהב לעשות סיכומים באמצע העונה. בסוף העונה כולנו נהיה יותר חכמים".

תגיד לי, לא עוברת בך לפעמים המחשבה לקום וללכת? אתה לא אומר לעצמך בראי "ידידיה למה אתה צריך את זה?
"בוודאי שכן, המחשבה של "למה נכנסתי לזה בכלל" עוברת בי בעיקר בימים בהם הדברים לא זורמים מקצועית ואחרת. בימים בהם אנחנו סופגים מהלומות פטיש מכל הכיוונים".

ומה הרגע שתחליט, זהו, נמאס לי?
"לא יודע לענות לך על השאלה. כמו שאני לא יודע לתת תשןובות לעוד 1001 דברים כמו: למה אין לנו ספונסר, למה מפרסמים לא מעוניינים בשטחי פרסום על הפרקט ולמה האנשים שציפינו מהם שידחפו ויעזרו לנו, לא נרתמו בסופו של דבר".

ממי ציפית שיעזור?
"ציפיתי מ"אלדן", מאלי אלעזרא, מ"ק.צ.א..א", מ"ח.א.ש", מנחום ביתן ובכלל מכל אלה שעזרו במשך שנים, ציפיתי שיתרמו גם הפעם לקבוצה. אבל כנראה שבגלל שהקבוצה לא שייכית יותר לעירייה אז לאנשים האלה שהזכרתי אין אינטרס לבוא ולעזור. אנחנו מבחינתנו עשינו הכל לקרב אותם, יותר מזה שאמרנו להם "קחו, תפרסמו ותשלמו מה שאתם רוצים, אמרנו להם "אנחנו איתכם". ובכל זאת אתה ואני יודעים בדיוק מה המצב"

סדר היום של ידידיה רפפורט מתחיל כל בוקר החל מהשעה 7:00 ומסתיים אי שם בשעות הלילה החשוכות.
הילה רעייתו וארבעת ילדיו: עמית (בן 31), ענבר ועינת (תאומות בנות 27) וליהי בתו הקטנה (בת 5) מקבלים משך שבעת החודשים האחרונים בעל/אבא אחר לגמרי ממה שהכירו.
"אף אחד לא יכול לחזור מהעבודה ולהשאיר את כל הצרות מאחוריו. בוודאי שאני מביא את מצבי הרוח שאני חווה בכדורסל גם לבית ולמשפחה".

ומה אומרים במשפחה שלך על מצבי הרוח שאתה מביא עמך הביתה?
"הם מכירים אותי טוב, זה לא שנפלתי עליהם עם הכדורסל לפני שבעה חודשים כרעם ביום בהיר. הייתי בשנות ה 80 בצוות הניהול של הפועל ת"א הענקית שהייתה באותה תקופה יריבה שקולה למכבי ת"א. כעת לאחר 25 שנים של פגרה מבחינתי, חזרתי שוב לזה".

אתה בעצם אומר, שהכדורסל עבורך זה הרבה יותר מתחביב?
"אין ספק, הכדורסל עבורי זה מחלה. אם המחלה שלי מצריכה להזריק לווריד כדורסל, אז זו מחלה טובה, אבל בכל זאת מחלה".

ומה כעת? איך תחשב העונה הנוכחית מבחינתך כהצלחה?
"הגעתי אני ואברהם פלדה שותפי לכאן, בכדי לקדם את אשקלון על מפת הכדורסל. ההישג הגדול שלנו עד כה הוא שהצלחנו להעמיד קבוצה בליגת העל. אם בסוף העונה נסיים במקומות 5-8 אז זה יחשב להצלחה מסחררת".

אתה יכול להצביע על הטעות הגדולה שלכם העונה?
"לא היה מלכתחילה מנכ"ל לקבוצה, שהוא אשקלוני ובעל קשרים".

אתה יכול להצביע על ההצלחה הגדולה שלכם העונה?
"ההתנהלות שלנו לעומת שנים עברו. האמון באליצור אשקלון שב מהאיש הקטן ועד לאנשים הגדולים. פעם שהייתי אומר אליצור אשקלון היו רודפים אחרי עם מקלות. היום זה לא כך".

לסיום ובאווירת חג פורים. אם ניתנה לך ההזדמנות להתחפש למשהו מיוחד למה היית מתחפש בחג הזה?
"ת"אמת, הצלחת להתקיל אותי. לא חשבתי על זה אף פעם, אבל אתה יודע מה? יש לי בשבילך תשובה".

והיא?
"ביום ראשון הקרוב, חג פורים הייתי רוצה להתחפש ללוח התוצאות בהיכל ולהציג עלי את התוצאה שלמקומיים נקודה אחת יותר מהאורחים בסיום המשחק. תן לי לנצח את עפולה/גלבוע ביום ראשון ושיהיה לכולנו חג פורים שמח."