בא מאהבה

במשך השנים הוחלפו בקבוצת הכדורסל של אליצור אשקלון לא מעט מאמנים, שחקנים, הנהלות, בעלים ומה לא.
דבר אחד, שכבר שנים לא מצליחה האגודה להחליף זה את ההתנהלות בקבוצות הנוער, לא מצליחה להיפטרמהמסורת העגומה של אי היכולת להנפיק שחקן תוצרת בית לליגות הבכירות בישראל, וזאת למרות הקבוצות הצעירות של המועדון שמצליחות להגיע להישגים נאים מפעם לפעם.

ברוב המקרים, השחקנים הבולטים מקבוצות הנוער באגודה מצטרפים לבוגרים ומשמשים בעיקר כשחקני ספסל וכמעט ולא מקבלים זמן משחק, ולאחר שהם מרגישים שמיצו את זמן הספסל שלהם, הם יורדים לשחק בליגות הנמוכות.

מיכה ביטון הוא אחד משני שחקני הבית של אליצור אשקלון העונה, (יחד עם אחיעד בוקרה.מ.ו) אך סיפורו שונה מכל שאר שחקני הבית שהיו לאורך השנים. מיכה התחיל את דרכו במכבי אשקלון בגיל 10 ובמקביל היה אוהד שרוף של אליצור אשקלון וליווה את הקבוצה לכל משחק.

בגיל 16, כאשר הבין מיכה שבאשקלון הכישרון שלו לא ימומש, עבר להתגורר אצל סבתו בחולון והתחיל ללמוד בתיכון "היובל" בהרצליה, שם גם שיחק בליגת העל לבתי-ספר (מפעל בו העיר אשקלון מעולם לא נטלה חלק) והיה גורם מרכזי בהעפלה של קבוצתו לגמר ליגת העל לבתי ספר.
בשנתו האחרונה בהרצליה, .במקביל למשחק בתיכון "היובל" שיחק מיכה גם בקבוצת הבת של בני השרון בליגה הארצית-בוגרים.

ביטון, בן 19, 198 ס"מ, שב העונה לאליצור אשקלון עם המון אמונה, ניסיון, ולא מעט ציפיות לקבל פה ושם דקות משחק בבוגרים של אליצור אשקלון.

מיכה ביטון, אתה עשית את הדרך ההפוכה משאר שחקני הבית, קודם-כל הלכת להשתפשף בקבוצות אחרות ואז חזרת לאשקלון?
"בגיל 16, כאשר עזבתי את אשקלון, הרגשתי שבמקום הזה אין לי לאן להתקדם בשלב הזה ואני חייב לצאת מתחומי העיר ולשחק כדורסל מקצועני. בתיכון היובל שיחקתי שלוש שנים והייתי שחקן מפתח. איתם הגעתי לרבע גמר אליפות בתי הספר, ושנה אחר כך הגענו גם לגמר. היה לי את אחד המאמנים הטובים בארץ, אבי אבן, שהאמין בי מאוד ונתן לי את ההזדמנות להוכיח את עצמי. בהרצליה הגעתי למעמדים מאוד מרגשים, כמו גמר אליפות בתי הספר שהתקיים במלחה, וכל האולם היה מלא באנשים שהריעו ועודדו, ולמרות שהפסדנו, זה היה אחד מהרגעים המדהימים שהיו לי מבחינה מקצועית".

מה לדעתך הסיבה שאשקלון אף פעם לא הצליחה להנפיק שחקן משורותיה לליגות הבכירות בארץ?
"במרבית המקרים, שחקני נוער לא יכולים להצטרף לקבוצה בליגת העל מיד בסיום גיל הנוער. הם צריכים להשתפשף, הם צריכים שישקיעו בהם, ובאשקלון לא עושים את זה. באשקלון לא נותנים מספיק הזדמנויות לשחקנים הצעירים ולא משקיעים בהם מספיק כדי שיוכלו להתפתח ולהוות חלק עיקרי מקבוצת הבוגרים. גם שחקני הנוער מכירים בעובדה שאחרי גיל הנוער אין להם לאן להתקדם באשקלון, ולכן הם לא משקיעים ולא עובדים מספיק, כי מבחינתם אין להם סיבה".

במבט לאחור, אתה שמח שעזבת את אשקלון?
"אני מאוד שמח ולא הייתי נוהג אחרת כיום. זו הייתה התקופה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים, וקיבלתי שם המון מבחינה מקצועית. המאמנים עבדו איתי אישית והאמינו בי. הייתי שחקן חמישייה והגעתי למעמדים מרגשים ומשמעותיים עבורי. באשקלון לא הייתי זוכה להזדמנויות שכאלו. הכרתי את הצד המקצועני של הכדורסל בגיל הנוער".

העובדות שאתה שחקן כדורסל וגם אדם מסורתי לא מתנגשות אחת עם השניה?
"בדרך כלל זה לא מפריע. לאורך השנים תמיד התחשבו בי. בתחילת העונה היה אימון בראש השנה, ואני ביקשתי אישור מיוחד מהמאמן לא להיות נוכח באימון. המאמן אישר לי ולמרות שזה היה האימון היחידי שהתקיים בשבת או בחג, זה צרם לי מאוד אבל לא היה לי הרבה מה לעשות בקשר לזה".

אבא שלך הוא אדם דתי ופייטן מוכר בעיר. הוא תומך במקצוע שלך או שהוא היה מעדיף שתבחר בתחום אחר?
"אבא שלי מאוד מפרגן לי. הוא בא לכל משחק שלי, גם כששיחקתי בהרצליה. הוא תמיד תומך בי ועוזר לי בכל דרך אפשרית. בשבילו, אם אני מאושר- הוא מאושר. הרבה ממה שאני היום זה בזכותו, ואני מודה לו מאוד על כל מה שהוא עושה בשבילי ועל התמיכה שלו".

אתה השחקן הכי צעיר בקבוצה, ואתה משחק לצד שחקנים מנוסים וותיקים בליגת העל כמו אור איתן ומרכוס האטן. הם עוזרים ונותנים טיפים או שיש התנשאות מצידם?
"בקבוצה העונה יש שחקנים מדהימים. אין שום סוג של התנשאות או של ניכור, והפ תמיד מסבירים לי ועובדים איתי כשצריך.אני מקבל המון פרגון משאר השחקנים ואנחנו נורא מחוברים".

והמאמן גם מפרגן?
"רוני הוא מסוג המאמנים שנותנים מילה טובה כשצריך, אבל אם אני עושה מהלך לא נכון, הוא יודע גם לרדת עלי, ובגדול".

השבוע חזרתם מהפגרה והפסדתם לעירוני רמת-גן שדורגה במקום לפני האחרון בטבלה. אתה חושב שזה מעיד על המשך העונה בבחינתכם?
- אני חושב שזה עדיין מוקדם לחזות איך תתפתח העונה. אנחנו רק במחזור השמיני, ולדעתי זו הייתה רק מעידה חד-פעמית. אני מאוד מאמין בקבוצה וחושב שנגיע רחוק העונה. אנחנו באמת קבוצה טובה עם המון פוטנציאל.

איך אתה חושב שתתפתח העונה מבחינתך?
"אני בחור מאוד ריאלי. לא ציפיתי שבעונה הראשונה שלי בליגת העל אני אוכל להוביל את הקבוצה. אני גם לא חושב שבשלב הזה יש לי יותר מדי מה לתרום לקבוצה, ובינתיים אני יושב ולומד מגדולים ממני".

היית מעוניין לעזוב את אשקלון, לטובת דקות משחק בקבוצה אחרת?
"מבחינתי לשחק באשקלון זה סוג של סגירת מעגל. אני עכשיו חלק מהקבוצה שפעם הערצתי וליוויתי לכל מקום. זו הייתה השאיפה שלי עוד בתור ילד, אבל עכשיו השאיפה שלי היא להיות בורג מרכזי בקבוצה ולאו דווקא קבוצה בליגת העל. אם תהיה לי הצעה מתאימה לא תהיה לי בעיה לעזוב את אשקלון".

לאיזה קבוצה בארץ הכי היית רוצה להגיע?
"הפועל ירושלים. כולם בטח היו אומרים מכבי ת"א, אבל מבחינתי ירושלים עם הקהל המדהים שיש להם, זו הקבוצה שהכי הייתי רוצה להיות חלק ממנה".

לסיום, מה היית עושה אם לא היית כדורסלן?
"אני לא רואה את עצמי בתחום אחר, אז יכול להיות שהייתי מעבר לקווים כמאמן או כמנהל קבוצה".