מיוחד אדוני הגנרל

הנהג הצמוד: "אם במלחמת המפרץ נחמן שי, היה המרגיע הלאומי, אז עכשיו בני, הוא הנחמן שי של אשקלון".

בני וקנין: "לפחד? אני פוחד רק מרופא שיניים"

ימים לא קלים עוברים על ראש עיריית אשקלון הנכנס בני וקנין.
בשבת האחרונה, חזר בני וקנין,מבית הכנסת. הוא התיישב עם בני משפחתו לארוחתצהרים, כעבור כמה דקות נשמעה אזעקה ברחבי העיר ואחריה מטחרקטות.
וקנין, עזב את הכל ויצא למקומות הנפילה.בלילה, הואלא הפסיק לתכנן את היום שלמחרת.
וקנין,תיאר לעצמו, כיהימיםבמהלך השבוע האחרון לא יראו דומים או קשים יותר.
"בשלוש לפנות בוקר התעוררתי והכנתי רשימה מה עליי לעשות ביום ראשון בבוקר ומאיזה משרדי ממשלה עלינו לבקש סיוע". אמר וקנין.
בסיכום הערכת מצב שנערכהביום ראשון, במרכז ההפעלה (חמ"ל) שבמחלקת הביטחון של העירייה, אמר וקנין: "עברנו לילה שקט. זהו שקט מטעה. אסור לנו להיכנס לשאננות. המתקפה הגדולה עוד לפנינו".אמר וקנין.
כנראה והוא ידע היטב על מה הוא מדבר. יום למחרת, אשקלון כבר לא הייתה אותה אשקלון.
סדרה של פיצוציםבזו אחר זו החרידה את העיר, אחרי שבת לא קלה ושקט יחסי ביום ראשון.
בשעה 10 בבוקר של יום שני,החששכבר התאמת באתר בנייה בלב העיר אשקלון, יש הרוג ועשרות פצועים.
וקנין, שהיה בדרכוללשלכתו בקומה הרביעית, ראה את הטיל. הוא היה ברכבו יחד עם נהגו האישי, רן אבוחצירא,בדרכם לבניין עיריית אשקלון, מרחק מטרים ספורים ממקום פגיעת טיל הגראד, צפו במעוף הטיל והיו הראשונים להגיע לזירת האירוע.
"הייתי במרחק 40-50 מטרים ממקום הנפילה. ראיתי את הטיל חולף מעל ראשי ומיד לאחר מכן רצתי לזירת האירוע, שם ראיתי את ההרוג שרוע על הארץ, ממש בפתח של ממ"ד ואת הפצועים שהמתינו לצוותי מגן דוד אדום, שהגיעו תוך שניות ספורות".
אמר וקנין והוסיף: "אילו העובדים היו נשמעיםלהוראות ונכנסים לממ"דלא היה הרוג ולא היו פצועים". אמר ועזב את האתר.
וקנין, טרם הגיע למשרדו,במרחק של כעשרים מטרים מפתח בניין העירייהושוב אזעקה.
השעה 10:03, וקנין מורה לרן, הנהג לעצור. הם רצים לעבר המוסד לביטוח לאומי, וקנין רואה אזרחים ומורה להם לרוץ למקלט.
"רבותי, לא להיות שאננים, אני מבקש מכולם לרוץ אחריי'. גער וקנין בתושבים והסתתר במרחב מוגן,הסמוך למספרה של מעצב השיער אדולף אסור.
ה'בום' נשמע, וקנין מקבל דיווח על מקום הנפילה: אחד הרחובות בשכונת גבעת ציון. הוא נוסע מיד, מגיע חמקום האירוע, מדבר עם התושבים, לוחץ ידיים, מעודדורץ מזירה לזירה.
וקנין נראה כמו מפקד בשטח, הוא שומר על קור רוח ומבצע כמה פעולות במקביל.

כשיש נפילות הוא מתקשר למשפחה, לוודא שכולם נכנסו למרחב המוגן. תוך כדי שהוא רץ ומחלק הוראות.
גם רן אבוחצירא, שנכנסלתפקידו יחד עם ראש העיר ומסיע אתהבוס ממקום למקום, זכהאף הואלנזיפה מהבוס.
"היינו באזור המרינה ונשמעה אזעקה, רצתי ללובי, בני צעק עליי שאכנס פנימה,שלא אהיה ליד דלתות הזכוכית. עם חיים לא משחקים". אמר.
אבוחצירא, מרגיש כמו חייל בצבא וקנין. "אם במלחמת המפרץ נחמן שי, היה המרגיע הלאומי, אז עכשיו בני הוא הנחמן שי של אשקלון".אומר אבוחצירא.
הנהג של וקנין,לא מספיק לסיים את המשפט ושוב מפלח את השקט אזעקת "צבע אדום".
וקנין מורה לו לנסוע מיד לכיוון האצטדיון העירוני. השוטרים שחסמו את הכניסה, מזהים את הרכב של וקנין ומאשרים לו להיכנס.
וקנין נראה מיומן, הוא מתנהג כמו מנהיג -כשצריך, גם כמו גנרל.
לפי 'השריקה' הוא מזהה אם מדובר ברקטה או בטיל גראד משופר.
תוך כדי שיחות שהוא מקיים עם אזרחים וכוחות הביטחון בשטח, וקנין מתראיין לכל רשתות הטלוויזיה ובכל שפה.

הוא מבקש לעזוב את מגרש הכדורגל ולעשות דרכו ל'בור' בעירייה,לשם אמור להגיע שר התמ"ת, אלי ישי.
רגע לפני שהוא עוזב את האצטדיון,עוצר אותו פרוספר אזגי, הבעלים של הפועל אשקלוןומנסה "לסחוט"ממנו הצהרה לתמיכה בקבוצה.
"אנחנו מבקשים תמיכה מהעירייה, זה מסוכן להתאמן כאן, אתה מוכן להתחייב?". פולט אזגי לעברוקנין וממשיך: "אתה מוכן להתחייב על 100 אלף שקל?".
וקנין משיב: "לא !!".
"אז על 50 אלף?". ממשיך אזגי. וקנין לא סחיט, גם לא כאשר מצלמות הטלויזיהמתעדות אותו בכל תנועה.
"אני מוכן להתחייב רק על אוטובוס לאימונים מחוץ לעיר. 1000 שקל. גרוש לא יותר". מסם וקניןויוצא לישיבת הערכת מצב נוספת בבניין העירייה.
בדרכו הוא מתעדכן על עוד נס, בו נהג אוטובוס הספיק לעצורבשכונת אפרידר, לפתוח את דלתות האוטובוס ולאפשר לנוסעים להימלט לתוך בית קפה סמוך. טיל הגראד נוחת בקרבת מקום, למרבה המזל הטיל נתקע בעץהסמוך למדרכה.
וקנין, יוצא מישיבת הערכת מצב שנערכה עם אלוף פיקוד דרום יואב גלנאט.
"נמסר לנו כי מדובר במלחמה שתימשך זמן ארוך, ועל הרשויות להיערך למתן מענה של חודש ויותר. הוכרז "מצב מיוחד בעורף" עד טווח ה-20 ק"מ, אשקלון נכללת בטווח זה". אמר וקנין.
מצב מיוחד בעורף קובע כי הנחיות המיגון לאשקלון, יקבעו מידי יום על ידי מפקד פיקוד העורף, לאור הערכת מצב משותפת של פיקוד דרום ומחוז דרום של פיקוד העורף.
"אנחנו כפופים להוראות הצבא ועלינו למלא אותן כלשונן". הסביר וקנין.

הוא יודע היטב כי באשקלון המציאות אינה כתמול שלשום .
גם לו ישאישה וילדים, הוא לא מרשה לעצמו להתעסק יותר מידייבמחשבות, בטח ובטח שלא בפחד.
"לפחד? אני פוחד רק מרופא שיניים. אני מחושל, אין אצלי מושג של פחד יש אצלי מושג של אחריות, ככה אני בנוי, הכל בשניות.הנה, לפני כמה דקות נשמעה אזעקה, התקשרתילנתנאל, בני הצעירשבצבא ולאביעד, בני הנוסף, שתודה לאל השתחרר לפני כחודשמהשירות הצבאי וגם לבתי יוכי ולבני הבכור יאיר. בדקתי שהכל בסדר והמשכתי במהירות. אני ממוקד, פועל מהר,אני עצמי לוחם, הייתי בקרביובמלחמת ההתשה, אני בעצמי עליתי על מוקש. נלחמתי במלחמת כיפור, והמלחמה הזו נשענת על שתי זרועות: צבאיתועל העורף.עלינו לבצע את המוטל עלינו במהירות ובנחישות ולא לשדר רפיסות".
עיריית אשקלון שלו ערוכה ומוכנה. מרכז ההפעלה של העירייה מאויש 24 שעות ביממה. המיקלוט הציבורי נפתח לציבור וישאר פתוח ככל שיידרש.
רגע לפני שהוא נפרד מאיתנו ורץ לעוד זירה בה פגע טיל גראד, וקנין לא שוכח להעביר את המסר, אותו הוא מדקלם לכל אמצעי תקשורת ובכל ראיון שנערך עמו.
"אני מתבקש ע"י כל הגורמים הביטחוניים, להמשיך ולהדגיש לציבור התושבים, לבצע את הוראות פיקוד העורף. להישאר בקרבת מבנים, לא להסתובב ברחובות. בהישמע צפירה, להגיע למחסה תוך 30 שניות. להימנע מהתקהלויות והכי חשוב: לא לצאת למקום הנפילות". סיכם וקנין, ועשה דרכו להמשך הלו"ז העמוס ביותר בחייו.
צילומים:אדי ישראל - "מעריב", משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית, קובי גדעון/ פלאש 90.