Cool - Man

קבוצת הכדורסל של אליצור אשקלון לבטח יכולה לטפוח לעצמה על השכם בכל הקשור בהחתמתו של הרכש חנן קולמן.
קולמן, היה בין הראשונים לחתום העונה בקבוצה האשקלונית, בגיל 22, 193 ס"מ, יליד דנמרק שגדל בסקנדינביה ובן לאמא יהודיה, מרגיש היום קולמן כי מצא לעצמו בית.
את דרכו בכדורסל החל קולמן במדי קבוצת גרונדשפילט. לאחר מכן שיחק שנתיים בצ"יפולה ג"וניור קולג" בארה"ב ואז עבר לפינלנד ושיחק בלאפינראנטה, שם הוא זכה עם הקבוצה באליפות ובגביע ונבחר לחמישיית הבוסמנים של הליגה הפינית.

בשל הצטיינותו בליגה, הוזמן קולמן לנבחרת העתודה של דנמרק, אליה השתייך במשך כ-4 שנים, ואז התקדם לנבחרת הבוגרת.
כעת הוא בפרקט של אליצור אשקלון, עם שיערות האפרו על ראשו, חיוכו השובה ותמימותו האין סופית. ישבנו לנגב חומוס עם השחקן שהכי קל לאהוב. תתרווחו

חנן קולמן, מזל טוב. אתה ישראלי עכשיו.
"תודה רבה. אני ישראלי לכל דבר עכשיו. חיכינו לזה המון זמן ואני שמח שקיבלתי את האזרחות סוף-סוף. אני מאוד אוהב את ישראל, זו מדינה יפה עם אנשים יפים ומזג אוויר נעים במיוחד. יש לי פה גם משפחה מצד אמי בירושלים ובראשון לציון, אז אני ממש מרגיש שייך למקום".

הליגה הישראלית דומה למקומות האחרים בהם שיחקת?
בכלל לא. בישראל אתה לא צריך שיהיה לך שחקן גבוה מיוחד לעמדה 5. חוץ ממכבי ת"א שיש להם את וויצ"יץ", אין לאף קבוצה בליגה שחקן במיוחד עבור העמדה הזו, אלא שחקנים בעמדה 4 שמתאימים אותם גם לעמדה 5. בשאר המקומות בהם שיחקתי, לשחקנים גבוהים יש חשיבות רבה ואי-אפשר לוותר עליהם".

עד כה, היה לכם סיבוב די מוצלח. לאחר שלושת ההפסדים הראשונים, ניצחתם בכל שאר המשחקים. אתה חושב שאחרי הפגרה תהיה המשכיות ליכולת המעולה שלכם?
"יש לנו עכשיו שני משחקים קשים מאוד נגד רמת גן וגליל עליון, וזה מאוד חשוב שננצח אותם, הם יקבעו המון לגבי המשך העונה. אני חושב שאנחנו נמשיך עם היכולת שהראינו לפני הפגרה, כי אנחנו באמת קבוצה טובה עם שחקנים מעולים שיכולים לעשות הרבה בליגה".

בשבוע שעבר הפסדתם למכבי ראשון-לציון ב-20 נק" במשחק אימון. איך זה משתלב עם מה שאתה אומר?
"ראשית, אני מאוד שמח שזה קרה עכשיו, כי תמיד אחרי חופשה יש חוסר ריכוז ונפילת מתח אצל השחקנים, ואני שמח שזה היה במשחק אימון ולא במשחק ליגה רגיל. אני לא חושב שזה מעיד על היכולות שלנו ועל המשך העונה מבחינתנו".

עם מי אתה יותר מתחבר מהשחקנים בקבוצה?
"מהישראלים, ליאור ליפשיץ שהוא אדם נהדר שתמיד אפשר לסמוך עליו, וכמובן ריקרדו מארש ומרקוס האטן שאיתם אני מסתובב רוב הזמן. חוץ מזה כל הקבוצה מאוד מחוברת ומגובשת חברתית, ואני חושב שרואים את זה על המגרש. יש כימיה מצוינת בין השחקנים ואנחנו מאוד נהנים לשחק יחד".

אתה מרוצה מכמות הדקות שאתה מקבל מהמאמן?
"באופן כללי אני מאוד מסופק ממה שאני מקבל. כמובן שתמיד יש רגעים שאני יושב על הספסל ומאוד רוצה להיות על המגרש, אבל אני מאוד מעריך את המאמן וסומך על שיקול הדעת שלו. אני חושב שזה מאוד עוזר שהמאמן היה פעם שחקן כדורסל והוא לא רק רואה את הדברים מהצד, אלא מבין בדיוק מה קורה על המגרש".

מה דעתך לגבי החוק הרוסי, ששני ישראלים חייבים להיות על המגרש בכל רגע נתון?
"אני חושב שהחוק הזה מאוד טוב לישראלים וגם לנבחרת הלאומית, כי כך הישראלים מקבלים יותר דקות משחק ומשתפשפים יותר ועולים ברמתם. גם לשחקנים הזרים החוק מועיל, כי כל קבוצה בליגה מביאה 3-4 זרים והמאמנים צריכים לברור טוב בין השחקנים הזרים וכך שכרם של השחקנים הזרים עולה".

באשקלון כרגע יש שני זרים בלבד. אתה לא חושב שאתם חייבים עוד שחקן זר בכדי להיות בתמונת הפיינל פור?
"אני לא חושב שאנחנו חייבים, כי לדעתי אנו מסוגלים להיות בפיינל פור גם במתכונת הנוכחית, אבל אני חושב שזה יועיל לנו. כרגע ג"ימי מור מתאמן איתנו ואם יחתימו אותו הוא יוסיף המון לקבוצה כי הוא שחקן מעולה שיכול לתרום הרבה".

היית אחד מהשחקנים הראשונים שחתמו באשקלון העונה, כשהקבוצה הייתה חדשה לגמרי. הנהלה חדשה, מאמן חדש ושחקנים חדשים. לא פחדת ללכת אל הלא נודע?
"העניין הזה ממש לא הפחיד אותי. דווקא שימחה אותי מאוד ההזדמנות להיות חלק ממשהו שנבנה מחדש מהשורשים. לאף אחד לא היו ציפיות גבוהות מהקבוצה ולא היינו צריכים להוכיח כלום לאף אחד. התחלנו הכל מאפס. אם יש משהו שהפחיד אותי זה שאנחנו כל כך קרובים לעזה, לפעמים בלילות אני שומע את הפיצוצים מהדירה שלי".

מהן השאיפות שלך בתחום הכדורסל?
"אני רוצה להגיע רחוק ככל האפשר. לשחק בצמרת הכדורסל האירופאי, וכמובן החלום הכי גדול הוא להגיע ל- N.B.A".

מה היית עושה אם לא היית שחקן כדורסל?
"בתור ילד תמיד רציתי להיות עורך-דין, אבל כשגיליתי כמה צריך ללמוד בשביל זה ויתרתי על העניין. אבל אני חושב שאם לא הייתי משחק כדורסל הייתי פיזיוטרפיסט. זה תחום שמעניין אותי מאוד והייתי רוצה לעסוק בזה".

ספר לי משהו שלא יודעים לגביך?
"אני ממש ילד של אמא. מאוד קשה לי שהמשפחה שלי לא פה איתי ואני מאוד מתגעגע. בחודש הבא אמא שלי תבוא לביקור ואני מחכה לזה בקוצר-רוח".