חרף ההבטחות, תחנה פחמית תוקם באשקלון

לא מעט גבות הורמו מצידם של הארגונים הירוקים, כשמיד אחרי ועידת האקלים בבאלי החליטה המדינה לקדם במרץ את היוזמה להקים תחנת כוח פחמית באשקלון. נתונים שמתפרסמים היום מאשרים את החששות: התחנה הזו, לבדה, תגדיל את פליטות גזי החממה בישראל בלא פחות מעשרה אחוזים

מדינת ישראל מקדמת הקמה של תחנת כוח השורפת פחם באשקלון, הגורם מספר 1 לפליטות של גזי חממה - זאת בניגוד להבנות שהושגו בוועידת שינויי האקלים בבאלי, שם התחייבה ישראל להתחיל ולהפחית בפליטות המזהמים.

ראש עיריית אשקלון, רוני מצרי, יצא היום בקריאה יחד עם אנשי התנועה הסביבתית, לקראת שימוע בנושא שיתקיים מחר: "תחנה כזאת תגדיל ביותר מעשרה אחוזים את פליטות גזי החממה, ותיצור זיהום אוויר מסוכן", הזהיר מצרי. בנוסף, טוענים בעיריית אשקלון שמיקום תחנת הכוח מוטעה, שכן הוא נמצא בטווח הקטיושות שנורות באחרונה לעבר העיר.

מנכ"לית ארגון "חיים וסביבה", אלונה שפר-קארו, לא התביישה לתקוף את שר התשתיות, בנימין בן-אליעזר: "פואד א" מבטיח הבטחות על חיסכון באנרגיה ועל ייצור אנרגיה נקייה, ולעומתו פואד ב" מקים תחנות כוח פחמיות, שהן מזהמות, יקרות ומיושנות", הסבירה שפר-קארו, "אנחנו רוצים ששני הפואדים ינהלו את משק האנרגיה בצורה חכמה וסבירה, ושלא יפגעו בבריאות הציבור".

בתגובה, נמסר מלשכת שר התשתיות בן-אליעזר כי "האנרגיות המתחדשות הן אמנם חוד החנית של השר, אך משק האנרגיה אינו יכול לבסס עצמו על אנרגיות אלה בלבד. השר בן-אליעזר מקדם את מהפכת הגז הטבעי בישראל, וגם השימוש בפחם יילך ויקטן".

ענת ויינשטיין ברקוביץ
דיון ציבורי כשמו כן הוא כך חשבתי..ישבו חברי הועדה אל מול הציבור וישמעו מה יש לציבור לומר, ישמעו גם את הצד שכנגד ישקלו ויחליטו. חלומות באספמיה, אמרו לי זה דיון רק למראית עין, בפועל זהו דיון סגור למוזמנים בלבד.
החלטתי לבדוק הנושא, אולי אני לא מבינה מספיק. המילה הראשונה שביררתי משמעותה היא "דיון" מילון אבן שושן היה החלטי ביותר דיון זהו שיקול, עיון וברור מקיף בעניין מסויים, במקרה שלנו האם להקים או שלא להקים באשקלון תחנת כוח פחמית נוספת. ומה זה ציבור? "קהל, עדה, חבורה, חברה, כלל". סגרתי את המילון.
להבנתי מתוך המילון ומתוך חיבור צמד המילים הללו לכדי ביטוי "דיון ציבורי" הינו תהליך בו נעשה שיקול, עיון וברור מקיף יחד עם הציבור, בשיתוף הציבור.
אין ספק כי הדיון העומד על הפרק בנושא הקמת תחנת כוח פחמית נוספת בעיר אשקלון הינו נושא בעל חשיבות ציבורית רבה. כמובן שיש להקמת תחנת הכוח השפעה ישירה על תושבי אשקלון, שגם אני נמנית בניהם, אולם יש לה השפעה גם על שאר תושבי מדינת ישראל, ובעצם על תושבי העולם כולו.
הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון תעשה בהשקעה של משאבים רבים מהתקציב הלאומיים. מדובר ב- 1.8 מיליארד דולר, שבאמצעותם תוקם תחנה פוסילית, שתזהם את הסביבה בחלקיקים ואת האטמוספירה בגזי חממה.
חברי הועדה לתשתיות לאומיות יגיעו לאשקלון ביום שני בשעה 12:00 בצהרים לדיון שצפוי לאשר את העברת התוכנית להקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון לועדות המחוזיות.
הדיון נקבע להתקיים לאורך 7 שעות. בין השעה 12:00 ל-19:00. זה המון זמן, חשבתי לעצמי. במהלך אותן 7 שעות יוכלו כולם לדבר, לומר מה שעל דעתם. הנחתי לעצמי שחלק מהדברים היו היבטים מקצועיים וחלק יהיו אמירות רגשיות, תחושות, חששות ופחדים. אבל אז גילתי הדיון הציבורי הוא לא לציבור. הוא לא פתוח לציבור, הוא לא פתוח לתקשורות הוא למוזמנים בלבד ומי שרוצה לדבר בו צריך להירשם מראש, בנוסף הוועדה לא מאפשרת לכל אחד להופיע בפניה.אבל גם מי שקיבל את ההודעה על הדיון, לא כל כך הצליח להתארגן ולהפיץ את המסר לציבור.
סכנות רבות טמונות בהקמת תחנת כוח פחמית. יש לי הרבה מה לומר בנושא בכדי שלא יקימו אותה באשקלון ובכלל. הבעיה היא שאני לא יכולה לשכנע אותם, אני לא יכולה לדבר איתם, גם אם אבוא ביום שני לדיון הציבורי קולי לא ישמע...