טור אישי דמעות של אושר

"הילד מסמן וי על המטרות שהציב לעצמו כשהתחיל לנשום כדורגל. רק לי מותר להגשים חלומות? ההפך הוא הנכון: חיכיתי לרגע הזה כל כך."

הייתי כה רגוע/עכשיו הלב פצוע
הראש רק בך שקוע/הוזה אותך מולי
תדעי שאת הולכת/הים סוער אין שקט
ורק דמעות זולגות/שוטפות את כל כולי
(מתוך "הוזה אותך מולי"/אייל גולן, השיר שמתנגן נון-סטופ ברכב של ברק יצחקי).

אפרופו דמעות. בשבוע שעבר, כשפורסם באותיות קידוש לבנה, בכל כלי התקשורת, שברק יצחקי, הסטאר של בית"ר ירושלים, חתם ל-3 שנים וחצי בגנק הבלגית, עלה חיוך מטומטם על דל שפתיי.

מיליון וחצי יורו היה כתוב שם, כמה כיף לעשות כל כך הרבה כסף, ולהבטיח את העתיד בזמן כה קצר, חשבתי לעצמי.

הייתי מאושרת עבורו, הוא מגשים חלום. לחצתי לראות את הסרטון המצורף. ברק עמד שם, רועד, עדיין המום מהעזיבה שלו את בית"ר, ה-קבוצה של חייו.

הצהובים-שחורים הסתכלו עליו וביקשו נאום. אחרי המשפט הראשון, דמעה אחת זלגה מעינו, אחר כך עוד דמעה. אבל אלו היו דמעות של אושר.

אבל לא רק הוא דמע, כשהבין שהוא לא נשאר בישראל. צ"יטוט אקראי באתר הרשמי של בית"ר הביא אותי לצפות בסרטון מיוחד שהוכן עבורו. כמה השקעה נעשתה שם, כמה אהבה. דקות ארוכות של התרגשות וצמרמורת עברו עליי. דמעה ועוד דמעה ועוד דמעה. דמעות של אושר.

שאלו אותי אם קשה לי שברק עוזב לבלגיה. "בחייאת רבאק, נראה לכם?", עניתי.

הילד הולך לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, לשחק כדורגל, להגשים חלום: לשחק באירופה, ובנוסף לכל להפוך למיליונר בן רגע, ואתם שואלים אותי אם כואב לי הלב? נו, באמת. הלב הכי מאושר.

הילד מסמן וי על המטרות שהציב לעצמו כשהתחיל לנשום כדורגל. רק לי מותר להגשים חלומות? ההפך הוא הנכון: חיכיתי לרגע הזה כל כך.

אנשים לא הבינו איך התפללתי שבפגרת החורף הוא לא יישאר בבית"ר. כל יום ביקשתי מאלוקים שינתב עבורו את השביל הנכון, שיוביל אותו לחו"ל, הרי בישראל הוא כבר עשה את הכול, הגיע הזמן להמשיך הלאה. כנראה שהוא שמע את תפילתי.

רגע לפני סיום, אני חייבת לציין: אני לא מודאגת ממה שיהיה לו שם. אליניב ברדה ואישתו אדווה, כבר ידאגו לסייע לו בכל דבר.

דוד קורן, המתווך בסיפור "יצחקי לבלגיה", הוא היוחנן יצחקי שלו שם. אני לא חוששת.

אם הוא ייתן את הנשמה לגנק כמו שנתן לבית"ר, הוא לא יסיים את החוזה שלו בבלגיה במועדו, מהר מאוד יחטפו אותו לבארסה או צ"לסי, ולא רק בגלל שיש לנו שם נציגים, אלא בזכות גאוניות הכדורגל שיש במטר ושייבה הזה (סליחה, מדורה יאנה).

בשם כל מי שקורא את הטור הזה ובשם כל היהודים בעולם, אני מאחלת לך, ברק, שאלוהים ישמור עליך תמיד!

בדמעות (של אושר),

ליזה ללוצשווילי.