בועט לסל

ליאור רובינשטיין, שחקנה של עירוני אשקלון בעונה הנוכחית, היה עד לא מזמן שחקן כדורגל, עם קבוצה בליגה הלאומית ועם חוזה לשנה. ממש עם הבאזר, הוא החליט להוריד את נעלי הפקקים ולקפוץ לריבאונד באשקלון. מאז, הוא זכה בגביע ווינר, נבחר לאחד השחקנים המפתיעים בטורניר וגם להיפצע. סיפורו של חלוץ מחוץ לקשת
רובינשטיין בן 23, 1.94 מטר משחק בעמדת השוטינג גארד. אחרי פתיחת עונה חלומית בטורניר ווינר, עם 10 נקודות למשחק וקרוב ל 80 אחוזי דיוק מחוץ לקשת, נפצע רובינשטיין ברגלו, ויותר מאוחר התגלתה חומרת הפציעה כקרע בשריר הירך האחורי. "זה מאוד מתסכל להיפצע בכל זמן, אבל צריך להבין שזה חלק מהספורט ולדעת להתאושש מזה. אני מקווה שכבר ביום ראשון נגד גבעת שמואל אני אחזור לשחק".
הסיפור מאחורי ליאור רובינשטיין ניסוב בעיקר בעקבות מעברו הבלתי צפוי מכר הדשא של ענף הכדורגל, לפרק החום של אולם הכדורסל. רק לפני זמן לא רב השתייך רובינשטיין לסגל קבוצתו של אייל לחמן, בעירוני קרית שמונה ואף כבש באימון הראשון שלו 4 שערים.
רגע לפני שאיזי שירצקי, הבעלים של קריית שמונה ישב עמו לגבי חוזהו בקבוצה, עשה רובינשטיין פניית פרסה ובחר בכדור הכתום.
בתחילת העונה חתם הכדורסלן (חובה לציין) בעירוני אשקלון, לאחר ששיחק בעבר בעירוני רמת גן, וקרית אתא.
ליאור רובינשיטיין, איך הגעת מהכדורגל לכדורסל?
"התחלתי בכדורסל עוד בתור ילד ושיחקתי בליגת העל לבתי הספר ובנבחרות הנוער, הטרום קדטים ובנבחרת הקדטים. במקביל תמיד שחקתי גם כדורגל כתחביב עם חברים, ועם התחביב הגעתי עד למחלקת הבוגרים בעירוני רמת גן. ביום אחד שפנו אליי מקבוצת הכדורגל של עירוני קריית מהליגה הלאומית ואמרו שהם מעוניינים לראות אותי. במשחק האימון הראשון הבקעתי 4 שערים, והדרך משם הייתה סלולה. כשרצו להחתים אותי על חוזה חשבתי המון באיזה תחום אני רוצה להמשיך. ולבסוף החלטתי....בכדורסל."
לאורך השנים, סומנת כפוטנציאל גדול בתחום הכדורסל. האם נזכה לראות אותך מממש אותו השנה?
"קודם כל זה כבוד גדול עבורי, מאוד הייתי רוצה להוכיח לכולם שבאמת יש בי את היכולות להתקדם ולהצליח, אבל יותר מכל אני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכול. יותר מכל חשובה לי הצלחת הקבוצה, ואם זה גם יביא לקידומי האישי זה רק יהיה בונוס להצלחת כולם".
מה הצפי שלך לגבי הישגי הקבוצה בעונה זו?
"אני מאוד מאמין בחומר השחקנים שנמצא פה, ואני בטוח שנוכל להתברג בחלק העליון של הטבלה. לשחקנים יש המון רצון והם מאוד נחושים. בכלל, השנה באשקלון יש תקדים שלא היה בכדורסל הישראלי. כולם גרים באשקלון וזה הפך אותנו ליותר מחוברים ומגובשים. מבחינה חברתית זו פשוט עונה מדהימה, יש פה שחקנים בלי אגו שמתחשבים ואכפת להם קודם מהקבוצה ורק אז מעצמם."
איך התאקלמת באשקלון?
"אני עכשיו מרגיש אשקלוני לכל דבר. אני מחובר מאוד לאוהדים ולעיר וממש כיף לי להיות פה. הקבוצה ממש מדהימה, השחקנים, ההנהלה והצוות המקצועי. זה מקום שמאוד כיף להיות בו."
השנה זכיתם לראשונה בגביע ווינר. איך הייתה ההרגשה?
"הרגשה מדהימה. היה כל כך כיף לראות את האוהדים המדהימים האלו שמחים בשמחתנו. אני שמח שאנחנו היינו הראשונים, אבל עדיין לא עשינו כלום ויש לנו עוד הרבה מה להוכיח. אני מקווה שנמשיך ביכולת הטובה מהמשחקים האחרונים, כי יש פה אנשים עם המון רעב להצלחה ואני מאוד מאמין בהם.
מי היו האנשים שהכי השפיעו עלייך במהלך הקריירה?
"בראש ובראשונה היה זה אבנר חמו, המאמן שלי בליגת העל לבתי ספר, גם גיא קדר שאימן אותי ואריק שיבק שהיה המאמן ברמת גן והוא אישיות גדולה ומאמן מאוד מקצועי והמון ידע בכדורסל.
לסיום, מי לדעתך יהיו ארבעת הקבוצות שיתברגו בסוף העונה בין ארבע הגדולות?
"מכבי תל אביב, הפועל ירושלים, בני השרון ואשקלון. בסדר הזה."

ליאור רובינשטיין. עוד לא החליט איזה ברקוביץ" הוא רוצה להיות.
כמו אייל של הכדורגל, או כמו מיקי של הכדורסל