הרהורים על סליחה

בימים אלו, עשרת ימי תשובה, הלב מתמלא חיל ורעדה.

יום מיוחד עומד בפנינו, יום בו האל הגדול והכל יכול סולח לנו על החטאים שחטאנו לפניו.

אך בסליחה הנאמרת מול בורא עולם אין די, עלינו לבקש סליחה ומחילה ממכרינו, אהובינו וקרובינו, סליחה אמיתית ומכל הלב.
השאלה הנשאלת היא האם מסוגל האדם לסלוח ?

ישנם אנשים הנוחים לכעוס וקשים לרצות, האגו שלהם פגוע , הם חשים כי כבודם נרמס ולכן אינם מוכנים לסלוח אנשים אלו מוגדרים כרשעים.

לו ידעו רק כי כאשר אני סולח אני מחסל את הטינה, המועקה, הכעס והכאב ומפנה בתוכי מקום לכל הדברים הנפלאים והאפשרויות הטמונות בשנה החדשה.

סליחה משמעה כי אני מוכן להניח מאחורי את הרגשות השליליים ולשכוח מתוך הבנה כי סליחה היא מתנה, מתנה אותה אני מעניק לעצמי.

שהרי כל פגיעה שאני סוחב עימי מעיקה ומכבידה , אני נושא בקרבי את זכרו של הרגע וחווה אותו שוב ושוב.

כאשר אנו סולחים למי שפגע בנו אין בכך כדי להצדיק את מעשיו, אנו מוחלים לפוגע ממקום של חמלה , היות ורק אדם שרע לו עושה רע לאחרים.

בקשת סליחה כאשר גרמתי עוול לזולת , זו אינה פחיתות כבוד, זהו אות לחוזק ועצמה, להכרה כי אני בשר ודם ומבצע טעויות ומוכן לקחת בבגרות אחריות למעשי.

לסלוח לעצמי , על מה שאמרתי או עשיתי וגם על מה שלא, ללמוד משגיאות העבר ולהניח לו היות וכשאיני מוכן לשחרר את העבר לא אוכל להתקדם אל עבר העתיד.

לסלוח לזולת , לבקש סליחה ולסלוח לעצמי , כל אלו אינם קלים כלל ועיקר אך לסליחה כוחות מרפאים , כאשר הסליחה נעשית מעומק הלב , נקצור את הפירות.

הסליחה מטהרת ומזככת את הנפש מכל הפסולת. סלח על משקל הפסולת לסל וחסל.

לאלו מבינינו שאינם מתרצים כאשר נעשה להם עוול ואינם מוכנים למחול כדאי אולי לדעת כי על פי אמות המידה והקפדנות בה אנו מודדים את הזולת, כך נמדד בבית דין של מעלה. חתימה טובה ושנה טובה.