מסע בעקבות הברכה

מי מאיתנו אינו מתגעגע אל ה"שנות טובות" ההן, שכיכבו בימי מנדט ועשורים ראשונים של ימי מדינה. פעם, קצת מזמן, נהגנו לשלוח אגרות ברכה איש לרעהו, בפרוס השנה החדשה.

הטלפון, הפקס והמחשב כרסמו כמובן גם במראות אלה. כל שנותר הוא מיעוט עכשווי של ייצור ומשלוח, המבשר על העתקת "ימי התום" למחוזות אחרים של אפיקי מכירה נוצצים, אך גם מעט סתמיים.

ברשימה קצרה זו אבקש לספר, להסביר ובעיקר להזכיר מקצת מראות קסומים, בזוקים אבקת "זהבים ונוצצים" מימים, ובעיקר זמנים אחרים, כאן בארץ מולדת.

המסר החדש, הציוני-חילוני, התקבל ונקלט בקלות רבהומנהג משלוח אגרות ברכה בפרוס השנה החדשה היה חלק ממנו.

בשנות החמישים הופיעה ה"שנה טובה", הקטנה והמקובלת, כפי שהתקיימה גם בשנות השלושים והארבעים. לצידה בלטו מספר "שנות טובות" בגודל גלויה בעיקר משיקולים מסחריים- היכולת לשוב ולהדפיס את התמונה ,בלי להדפיס עליה את ברכת השנה החדשה, בכל ימות השנה.

ל"שנה טובה" היה דמוי עממי יותר שאפשר לבטא בדרך קלה יותר את תחושת הגאווה ביופיו של המראה. חלק נכבד מהציורים נעשו ע"פ תמונות כדי לייצר מראה אמין. גם היצרנים של ה"שנה טובה" המצוירת שלבו תמונה מצולמת המעוטרת בציורים כדי להגביר את האפקט המציאותי ולפנות לקהל פוטנציאלי שהעדיף מציאות ויזואלית משולבת ב"יופי של זהבים ונוצצים".

בשנות השישים, נוצרו "שנות טובות" במספר גדול מאד של דוגמאות כשלצד האיגרת הקטנה ה"קלאסית", הופיעו אגרות גדולות כפולות דפים, כשהתמונה "בחוץ", והברכה הכתובה "בפנים"" ה"שנות טובות" היו הרבה יותר צבעוניות נוצצות יותר ומקושטות.

מדי שנה, בסוף הקיץ, היו הרחובות המרכזיים גדושים דוכני מכירה של אגרות ברכה. תקופת המכירה היתה כחודש לערך. בעלי הדוכנים היו נקבצים במחסני המפיצים כדי לבחור את "הדוגמאות" אותן קיוו למכור. בעלי החנויות, בעיקר חנויות למכשירי כתיבה ועיתונים, זכו לביקור של סוכן מצויד באלבומי דוגמאות מהן בחרו את האגרות הרצויות בעיניהם.

ה"שנות טובות" הציגו אמנות עממית במחיר עממי שניתן היה להשיגה בכל פינת רחוב, עובדה שתרמה לפופולאריות ותחזקה את קיומו של המנהג עשרות שנים. המוטיבים שבצבצו מעל גבי האגרות, ולא פחות האמצעים האמנותיים, יצרו תמונה של סמלים אהובים שהעבירו מסר צבעוני מובן ומקובל.

את האגרות קנו ושלחו כולם בלי הבדל של מקום גיאוגרפי, השכלה ומעמד חברתי. ייצור כרטיסי הברכה מצד אחד, וקנייתן על ידי הקהל מצד שני הם שבנו אמירה שהגדירה גם היא מעט מפניה המתהווים ומשתנים, של החברה הישראלית/