אמפי שומם

באדיבות המקומון:"העיר-כאן דרום".

כבר ארבע שנים חלפו מאז שהוחלט לבטל את הפסטיבל הענק "בריזה" , ובמקומו לערוך מספר הופעות ואירועים קטנים יותר, שמפוזרים ברחבי השכונות באשקלון. אולם, למרות הזמן הרב שחלף מאז התקיים הפסטיבל האחרון, בעיר לא מפסיקים להתגעגע , להתרפק ולנסות להבין מדוע בוטל אחד האירועים היותר חשובים בעיר, שהצליח להביא רבבות מערים אחרות ולקדם את התיירות. כולם עדיין זוכרים את הפקקים הארוכים שהשתרכו מהכניסה לעיר לאורך רחוב שדרות בן גוריון עד לירידה לים, ואת האוטובוסים מכל רחבי הארץ שהורידו עשרות צעירים שהצטיידו בשקי שינה, ונדחסו לאמפי שנבנה בעיר רק בגלל הפסטיבל ואירח אמנים מהשורה הראשונה , וכבר שנים עומד בשיממונו.

"אפילו לחתולים אין מה לעשות כאן"
הימים העמוסים של פסטיבל "בריזה" באשקלון , צרובים בזיכרון הקולקטיבי של התושבים בעיר . בעיקר הופעות הענק, כמו זו של שלמה ארצי, שהיה ממלא את האמפיתאטרון , ומצליח לסחוף את הקהל הגדול. היום זה בעיקר זיכרון רחוק ועצוב.

קצת קשה, ואפילו מקומם , לראות את האמפיתאטרון בפארק הלאומי שומם, אותו אמפי שבחודשי אוגוסט בשנים הקודמות היה הומה אדם. אותו מקום שבו כל הטריבונות היו מלאות וברחבת הדשא נדחסו צעירים וצעירים ברוחם מכל רחבי הארץ. היום האמפי ריק, ממתין לעובד רשות הטבע והגנים שיפתח את שעריו הנעולים במנעול גדול וחלוד, וישקה את הדשאים מסביב. האמפי, שכולל מאות מקומות ישיבה , משקיף לעבר עתיקות, ובשעות הערב אפשר לראות את השמש שוקעת, נעלמת בים, מיזוג נדיר של שקיעה וים, מול אבני משקוף בצורת קשת, המשקוף הקדום ביותר שנתגלה.

השבוע, בביקור במקום, אחרי שעברנו את הגדר הגבוהה שמקיפה את המקום, ראינו שם רק חתול אפרפר , שהצליח לזהות פרצה ולהיכנס פנימה. הוא התחכך קצת בדשא, חיפש מזון, וכשהוא לא מצא גם הוא עזב. כנראה שהלך לכיוון השכונות, היכן שעיריית אשקלון החליטה לקיים את הפסטיבלים והאירועים הקטנים.

"מי היה מאמין שהמקום הזה יהיה נעול בסורג ובריח ועוד באוגוסט, אפילו לחתולים אין מה לחפש כאן", אמר תושב העיר שיצא להליכה לילית באזור הפארק, "איפה הימים שלא היה כאן מקום לזבוב?". אותו תושב הוא לא היחיד שליבו נחמץ, כשהוא נזכר בימי הזוהר של האמפי.

שלמה ארצי. הצליח להביא אלפים לאשקלון בכל שנה.

"איך אפשר לשכוח דבר כזה, רק מלחשוב על מה שהיה נצבט לי הלב. פשוט לקחו מותג ושמו עליו קרוס ומה שהכי עצוב בכל הסיפור הזה, שבעירייה חושבים שהם עשו בשכל. עם כל הכסף ששופכים עכשיו על האירועים הקטנים האלה , שמושכים גג כמה עשרות אנשים שעוברים משכונה לשכונה, יכלו להחזיר את הבריזה,את הפסטיבל ששם אותנו על המפה", אמר בכיר בעירייה.

"אני זוכר איך התחילו עם הפסטיבל בשנת 94" , הוא נקרא בהתחלה "קלאסי רוק". בעיריה חשבו הרבה איך לשווק את אשקלון כעיר תיירות. היום הם קוראים לזה מיתוג , אבל אז, בלי הרבה פוזות וטררם אבל עם הרבה חזון , יצאנו לדרך. אני זוכר שעלו הרבה רעיונות. אחד מהם היה להקים להקים אמפיתאטרון באותה השנה שהתחיל הפסטיבל. ראש העיריה באותה תקופה בני וקנין, נתן אור ירוק, ורבים נרתמו לסייע, כולל הממונה על האירועים דאז, חיים אריס ז"ל, נחמיה ברישנסקי, ורוני ירון. העיריה השקיעה בזה המון כסף, ובאמת נבנה האמפי הכי יפה בארץ, האמפי היחיד שאתה יושב בטריבונה ורואה את השקיעה נוגעת במים, פשוט מדהים. אז הוחלט על פסטיבל גדול. קראו לזה "קלאסי רוק" הבאנו את הפילהרמונית הישראלית שניגנה עם זובין מהטה לצד גידי גוב ואתניקס, ורשימה ענקית של אמנים. באותה השנה הצלחנו להביא את האופרה "שמשון ודלילה" , אופרה מדהימה שמשכה קהל איכותי מכל רחבי הארץ. הדברים האלה נתנו לעיר אשקלון הד תקשורתי עצום. אני זוכר שהייתי מדליק טלוויזיה ורואה אפילו שידורים חוזרים שוב ושוב של המופעים, זו הרגשה מיוחדת לראות את אשקלון בטלויזיה ושלא לדבר על התרומה השיווקית הגדולה לעיר. פתאום אתה שומע בחדשות שאשקלון היא לא עיר ללא רחמים, לא עיר פשע, אלא עיר שבה מדברים על תרבות, על האירועים וזה עשה טוב לכולם".

גם בני וקנין מתגעגע לבריזה
"אם הדבר היה תלוי בי , פסטיבל בריזה היה ממשיך להתקיים", אמר השבוע בני וקנין, המקים והיוזם של פסטיבל בריזה, "בארץ מתקיימים פסטיבלים רבים ולקבל שם ולהפוך פסטיבל למותג זה דבר שלוקח שנים. במותג בריזה השקענו רבות והוא אכן תפס והפך לשם דבר בארץ. אינני יודע מי החליט להפסיקו אבל זו הייתה טעות אסטרטגית. לעשות לעשות אירועים בשכונות זה דבר יפה מאוד, גם אז היינו מקיימים אירועים בשכונות, אבל צריך להבין שמדובר בשני דברים שונים לחלוטין ושום פעילות לא צריכה לבוא על חשבון פעילות קימת, אלו שני מוצרים שונים. כואב לי מאוד שפסטיבל "בריזה" כבר אינו מתקיים באשקלון, לדעתי היום כדי להחזיר אותו צריך כמה שנים".

בני וקנין. "אם זה תלוי בי - פטיבל "בריזה" חוזר".

בכירבעירייה: "לקחו כסף ומותג וזרקו אותו לפח".
ההצלחה הגדולה של פסטיבל ה"קלאסי רוק" , הביאה בשנת 1995 לשינוי שמו לפסטיבל הבריזה. זאת, לאחר שחברת הבירות "קלסברג" הצטרפה להצלחה , ופתחה שדרת בירות. בין ההופעות נהנה הקהל מעשרות סוגים של בירות. אבל לא רק. במוקדים שונים בפארק היו עשרות במות בידור . לאורך הדשאים הוקמה שדרת דוכני מזון של מסעדות מאשקלון ומרחבי הארץ, דבר שסייע לבעלי העסקים, וחשף את העיר בפני תושבים מבחוץ.

" זו הייתה חוויה קולינארית ססגונית ומרהיבה, דוכני פלאפל לצד אוכל סיני ויפני, תבלינים, פיתות בטאבון, מוקפצים, מה לא, אנשים היו יושבים על כוס בירה וארוחה קלה , כולם היו מבסוטים, התושבים הרגישו שיש תמורה, שהעיר על המפה, תושבי החוץ קינאו בנו והכי חשוב הייתה פרנסה לכולם"., נזכר משה מכלוף, מי שהפעיל מספר דוכנים בימי הפסטיבל.

"באמת שאני לא מבין את העיריה הזו, את ההחלטה המטופשת להפסיק עם הבריזה, פשוט לקחו כסף ומוצר ממותג וזרקו אותו לפח", הוסיף עובד עיריה בכיר.

"הושקעו בבריזה כל שנה למעלה ממליון שקלים על יחסי ציבור ופרסום. אם נכפיל את זה לאורך השנים, העירייה הזאת לקחה 13 מיליון שקלים וזרקה אותם. היום משקיעים יותר בפסטיבלים ולקופת העירייה לא נכנס אפילו שקל, ושלא נדבר על כך שאף אדם מחוץ לעיר לא מגיע לפסטיבלים. אז הגיעו לעיר אלפים מכל רחבי הארץ וגם נכנסו כספים לעירייה ממכירת הכרטיסים. אם אני זוכר נכון רק ממכירת הכרטיסים בקופות הכנסנו מעל למיליון וחצי שקלים, והעירייה נהנתה גם מהרווחים של המסעדות, הדוכנים והיזמים שראו את האמפי וביקשו לקיים בו אירועים.היו גם המון קבלנים שרצו להשקיע בעיר המדוברת. היום, השקיעו שני מיליון באירועים וזה לא תרם לעיר אפילו לא שקל אחד, מופעי השכונות הללו זו זריקת כסף. לא ראיתי שמשכונת שמשון הגיעו לגבעת ציון ולהיפך. לבריזה הגיעו אלפי אנשים מכל הארץ. הבאנו קהל מלמעלה מחמישים קיבוצים ומועצות, מאות אוטובוסים הורידוכאן צעירים שישנו בפארק. דיברו עלינו בכל הארץ וגם בעולם, מכל כיוון שמעת "בריזה". אפילו חברת "קלסברג" כתבה על בקבוקי הבירה "בריזה אשקלון". לקחו מותג וזרקו את זה לפח, מבלי להבין בכלל מה עושים. אולי הכוונה הייתה טובה, אבל רואים שהיה כאן חוסר ידע וחוסר הבנה. אני מדבר על הבריזה ויש לי דמעות בעיניים, לא הבינו איזה נזק נגרם לעיר. עד היום יש לי בבית חוברות, ספרים וכתבות מהעיתונות הארצית שנכתבו על הפסטיבל. אני זוכר שמידי ערב היינו מגיעים מדי ערב לפארק עם אור בעיניים, גאווה, תרבות, היום שמשון ודלילה שומעים רק קסאמים".

רוני מהצרי באירועי סוגרים את הקיץ.צילום: "פוטו יוסי את עוזי".

עירית אשקלון: "לא מצטערים".
שמעון הרם, הממונה על האירועים בעירייה, סרב השבוע להתייחס לפסטיבל הבריזה."אני עסוק עד למעל הראש באירועים בשכונות ואני לא רוצה להיכנס לעניינים הפוליטיים האלה", אמר השבוע הרם שהסתובב בימי הפסטיבל בגאווה מופגנת עם תג שנושא את תפקידו, מרוצה מההצלחה הענקית.

בעיריית אשקלון לא מצטערים ולא חושבים שההחלטה להפסיק את פסטיבל הבריזה הייתה מיותרת, ובתגובה נמסר:" לא מצטערים. היקף האנשים שמגיע לאירועי סוגרים את הקיץ , עומד על כ 6,000 איש ויותר. עובדה זו מוכיחה כי תושבי אשקלון נהנים מתמהיל אירועים זה".