במותם ציוו ״הלב מסרב להאמין״

״העיר אשקלון מתייחדת הערב עם זכרם של שלוש מאות ושבעים מטובי בניה ובנותיה, שחרפו נפשם למען המדינה ובהגנה עליה ועם זכרם של חמישים וחמישה חללי פעולות האיבה, אזרחים חפים מפשע, שנרצחו בפיגועי טרור אכזריים.

מי שלא טעם את טעמו המר של השכול, לא יוכל לעולם להבין מה חשות המשפחות השכולות בכל יום ובכל לילה.

אחרי שנסגרת הדלת ואחרון המנחמים עזב את הבית, ממלא הריק את הכל. את הבית, את החיים, ומוהל בטעמו המר מרגע זה ואילך כל רגע מאושר בחיים, כל חג, כל התכנסות משפחתית וכל שמחה. דבר לא יהיה עוד כפי שהיה.

יום הזיכרון עבור רבים מאיתנו הוא יום אחד בשנה. עבורכן, משפחות יקרות, אין יום בשנה שהוא לא יום זיכרון.

והזיכרונות חיים גם אחרי עשרות שנים של אבדן.

זוכרים את המראה, את הקול, את הריח, את המכתב האחרון, שיחת הטלפון האחרונה, ההודעה האחרונה בנייד רגע לפני האסון - זו שבה הבטיחו: "אמא אני בסדר. נתראה בשבת בבית". והם לא שבו.

קיוויתי בכל ליבי שכשנעמוד כאן השנה לציון זכרם של הנופלים, לא יתווסף אף לא עוד שם אחד לרשימת הנופלים, אך רצה הגורל אחרת.

לפני מספר חודשים, הדפיקה הארורה בדלת הדהדה שוב בעיר אשקלון. הפעם הגיעה הבשורה המרה לבית משפחת מור יוסף האהובה.

בנם, יובל, נרצח בפיגוע האכזרי בגבעת אסף. הילד שהפך לנער ומקור לגאווה, שהיה כל עולמם, איננו עוד, והלב מסרב להאמין.

מדינה שלמה הזילה דמעה וכאבה את כאבם.
כאב על עלם חמודות שלא זכה לחוות את החיים, שלא יזכה לשאת אישה, להקים בית, לגדל ילדים. הוא יישאר צעיר לנצח בליבם וזכרונם של הוריו, בני משפחתו וחבריו, וכמובן בליבנו״.

״משפחות יקרות, קצרה ידינו מלתת מנוח לנפשכם הדואבת, וכל שנותר לנו הוא רק לאמץ אתכם אל חיקנו, לחבק, לכבד, ולזכור שבזכותם אנו עומדים כאן היום, בזכותם אנו מגדלים את ילדינו, בזכותם אנו ממשיכים בפיתוח ובניין הארץ, ומהדקים את האחיזה במולדת היקרה שלנו, שנקנתה במחיר דמים כה רב.

ולא רק חיילים ואנשי ביטחון שילמו בחייהם על הגנת המולדת, גם אזרחים חפים מפשע שילמו ומשלמים עד עצם היום הזה את מחיר הטרור הנפשע שאינו יודע גבולות של רוע ואינו יודע גבולות גיאוגרפיים.

הטרור, כפי שהיינו עדים לו גם בשנה החולפת, מכה ללא רחם בכל קצוות תבל, ואנו למודי הניסיון, רואים את הזוועות גם מעבר לים, כואבים את כאבם של הקרבנות ויודעים שכאן, במדינת ישראל, זרועם הארוכה של צה"ל וכוחות הביטחון תשיג את כל שמי שקם עלינו להורגנו.

אך לפני מספר חודשים חוותה העיר אשקלון עוד סבב של ירי רקטות מעזה, סבב שהחריב בתים על יושביהם, וגרם לנפגעים בגוף ונפש.

זו הייתה עוד תזכורת למציאות השברירית של חיינו כאן, בעיר הזאת, בארץ הזאת. לידיעה שבכל רגע נתון שגרת חיים שלמה יכולה להפוך לשגרת מלחמה״.

כמובן שלא נשכח הערב ונשלח מכאן איחולי החלמה מהירה לפצועי צה"ל, נפגעי פיגועי הטרור, נפגעי החרדה והלומי הנפש, המתמודדים מידי יום עם המכאובים, המראות והזכרונות הקשים מנשוא.

לא נשכח הערב גם את סגן הדר גולדין וסמל ראשון אורון שאול ה' ייקום דמם, ואת בן העיר אשקלון, אברה מנגיסטו, המוחזקים עדיין בשבי חמאס בעזה.

אני נושא מכאן תפילה, בשמי ובשם כל תושבי אשקלון, שלא נדע עוד צער, שלא ישלמו עוד מיטב בנינו ובנותינו בחייהם בהגנה על המולדת, ושעושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונאמר אמן.