זיכרון בסלון שאול שפילמן מספר על השואה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה יצוין החל מהערב ברחבי הארץ.

ראש עירית אשקלון, תומר גלאם, אירח בלשכתו, במסגרת פרויקט 'זיכרון בסלון', את שורד השואה, שאול שפילמן, תושב אשקלון.

במפגש נכחו גם בני נוער ששמעו ממקור ראשון את סיפורו המרגש ומעורר ההשראה של שפילמן מתחילת המלחמה, ההתמודדויות עם האתגרים הבלתי נתפסים ועד העלייה ארצה והקמת משפחה פה בארץ ישראל.

ראש העיר הודה לשפילמן על ששיתף את הנוכחים בסיפורו והעניק לו את מטבע העיר אשקלון.

״הייתי בן 7 כשהחלה השואה.

בן יחיד במשפחה חילונית, וינאית. רוב חבריי היו נוצרים, וגם הידידים של הוריי שהתארחו בביתנו. אהבתי מאוד את הוריי והייתה לי הערצה מיוחדת לאבי, שהיה הדמות הדומיננטית בבית. הייתה בינינו קירבה מיוחדת. הוא היה אדם נהדר, משכיל וחברותי, שעבד כמהנדס בחברת החשמל האוסטרית. אבא השקיע בי המון. היינו מטיילים יחד בימי ראשון בהרים, יצאנו לדוג באגמים, שטנו לאורך הדנובה והלכנו למשחקי כדורגל ומרוצי סוסים. כבר בגיל 6 למדתי לעשות סקי.

עם כניסת הנאצים לאוסטריה פוטר אבא מעבודתו בשל יהדותו.

זמן קצר אחר כך החל לעבוד בקהילה היהודית בוינה.

באוקטובר 1942 גורשנו לגטו טרזנשטט.

אבא עבד במינהלת הגטו, והיה פעיל גם בקבוצה שתכננה את בריחתם של מספר צעירים במטרה להביא לידיעת העולם את גורל היהודים באירופה. לצערנו, האס.אס.

עלה על פעילותו וגורשנו לבירקנאו-אושוויץ בנובמבר 1943.

זמן קצר לאחר הגיענו נפטרה אימי מטיפוס.

באחת הסלקציות של מנגלה נגזר גורלי לתאי הגזים, אך למזלי אבא, שעבד כפקיד בהנהלת המחנה, ראה את שמי ברשימה והעביר אותו לרשימת נערים שהועברו למחנה עבודה.

כך הציל את חיי.

כאשר אבי נשלח מאושוויץ לגרוסרוזן, מחנה עבודה בגרמניה, ידעתי שלא אראה אותו עוד.

הייתי אז בן 13. לילות רבים עברו עליי בבכי. אבא היה המשענת היחידה שלי.

שנים מאוחר יותר, כשכבר הייתי בארץ, נשלח אלי מכתב מהקהילה היהודית בוינה ובו מידע כי אבי נספה ב-22 בפברואר 1945 בדכאו.

אני משוכנע כי הוא מת תוך ייסורים ודאגה לי.

כהורה אני מבין יותר כמה משפיע גורל הילדים על חיי ההורים. אבי ידע היטב מהו המקום הנורא שבו נשארתי, ואני מניח כי חרדה לגורלי ליוותה את כל ימיו הנותרים.

גם לחיי מתלווה חרדה מתמדת לשלום הילדים, ופחד כי משהו נורא עלול להפריד בינינו.

את המסירות וההקרבה, להם זכיתי מאבי, העברתי גם לילדיי, והם העניקו אותה הלאה גם לילדיהם״.