יקיר העיר

באדיבות המקומון "העיר-כאן דרום"

הוא צובע לבלונד, לזכר ימי ה"שאנל 5" בכפר הנופש הצרפתי. מגיע לכל האירועים בלי הזמנה, ותמיד עם צלם פרטי וצמוד, ונחשב לסוג של תופעה בדרום בכלל, ובאשקלון בפרט. ואם לא די בכך, באחרונה גם בתל אביב שמו מצלצל מוכר לכמה מהאושיות. לפני כחודש הוא נבחר למשלחת שאמורה להיפגש עם פלשתינים, כדי לדון עמם בבעיה הישראלית-פלשתינית, במסגרת תנועת "עושים שלום". וכן, הוא רווק בגיל 50 ומחפש את האחת.

עד כאן הדברים הידועים על אחד מגיבורי התרבות המקומיים, שלא מפסיק לככב במדורי החברה והרכילות , המוכר בשמו רוז"ה חטב.

רוז"ה מתכנן, בגלל העלייה הצרפתית לאשדוד ואהבתם את העיר, לפתוח בית קפה הזהה לזה שבבעלותו באשקלון, שייקרא, איך לא, על שמו כמובן "האספרסו של רוז"ה".

לפני שבוע נראה שהפופולריות של חטב שברה שיאים. בעל בית הקפה, שמעוטר בתמונות שלו עם מיטב הסלב"ס מתחום הפוליטיקה, הספורט והתרבות, כמו כל שיפודיה שמכבדת את עצמה, הפך לכוכב הגמר ההיסטורי של הפועל אשקלון.

האוהד השרוף שניצב מול כל מיקרופון פנוי ופרש את שאיפותיו, חלומותיו ותפילותיו בכל הנוגע לקבוצה, הפך לאחד המרואיינים הכי מחוזרים.

כמעט כל כתב שהגיע לאשקלון וביקש לגוון את כתבות הצבע, הגיע לחטב, לראיון קצר, צילום של אוסף הגביעים והצצה באלבום התמונות שלא היה מבייש חתן וכלה ביום חופתם.

במשחק עצמו, חטב ישב מהופנט. אחרי הפנדל שחרץ את גורל הקבוצה, הוא פרץ בבכי. אבל אחרי שניגב את הדמעות, הוא עמד בהבטחתו והזמין גביע, הזהה לזה שהניף קפטן הפועל ת"א, יוסי אבוקסיס.

למעלה משבוע אחרי המשחק, חטב טרם התאושש. "אני עצוב, עצוב מאוד, המשחק הזה זרק אותי לקרשים, זה אפילו לא דומה לאהבה נכזבת, זה הרבה יותר קשה, אני לא יודע אם מישהו בכלל מבין אותי. כל כך ציפיתי, כל כך התמלאתי בגאווה על המגרש, זה כמו לחטוף כאפה לנשמה ואפילו יותר", אמר.

ההפסד שלח את זרועות המציאות לעיר. פתאום החשש מקסאמים, מופעי הראווה שבוטלו, הבימות שנותרו ריקות, זיקוקי הדינור שנשארו עטופים, בקבוקי השמפניה שנשארו ארוזים, והרבה ילדים ובני נוער שלא מצאו נחמה ופיצחו גרעינים מהשקית החגיגית שהעירייה חילקה במיוחד למשחק. חטב, מייצג באופן הקיצוני ביותר את החלום שהתרסק. לפני המשחק הוא היה שולף תשובה טרם נשאל. השבוע, בכלל הוא קצת מהסס, קצת רועם, מתרצה, ולא מפסיק לנסות להבין איך, למה ומתי.

אבל האבל לא מצליח לחנוק את ההומור, ההתלהבות, שמחת החייםוהויטאליות הסוחפת שלו. הרבה אנשים רוצים להיות החברים של חטב, לגעת במשהו מיוחד שאף אחד לא באמת יודע להגדיר. אולי זה הילד שבו, החלק שמסרב להתבגר, ולהחזיק חזק, אולי אפילו חזק מידי בחדוות הנעורים.

הקרנבל הטלוויזיוני שלפני גמר הגביע. רוז"ה במיטבו.
אולי זו האמת הפשוטה שאי אפשר לרקוח קסם ולזכות באהדה עם מנת יתר של חשיבות עצמית רצינית מידי. כשחטב מתבקש להסביר את סוד הקסם, הוא לא חוסך במחמאות. לעצמו כמובן:"אני נטול פוזות, זה שאני מתלבש מיליון דולר ומקפיד עד לפרט הקטן לא אומר כלום, זה מהחינוך בבית, אבל כל הסוד הוא בכך שאני לא שומר טינה, אני יכול לריב, לצעוק ולהתווכח, אבל אחרי דקה, כשהמצבר מתקרר, מבחינתי לא היה כלום. דף חלק. כזה אני ולכן אנשים זורמים איתי".

בוא נחזור לאותו יוםרביעי- גמר גביע המדינה בכדורגל?
"עבר עליי יום מלא תהפוכות,כמו על כל תושבי אשקלון והאזור כולו".

בוא נתמקד ברגעי המשחק. ספר איך התחיל היום?
"קודם כל הגעתי למגרש וקיבלו אותי כמו מלך, עשו לי כבוד של מלכים, האחראי שם הציג אותי כראש העיריה של אשקלון".

עד כדי כך?
"ואפילו יותר, אבל מי חיפש כבוד, כל מה שרציתי היה ניצחון, לחזור עם הגביע ולחגוג שבוע שלם, תכננתי שבע ברכות. האמת הכל התחיל ברגל ימין, הייתי המום מהקהל המדהים. 12,000 איש על הרגליים מעודדים, מריעים, שמחים מהביפנוכו של הנשמה, לא האמנתי למראה עיניי, כל הזמן שיננתי בראש, אשקלון מול תל אביב, הייתי מאוד נרגש, מאוד. הפנדל האחרון גמר עליי, מצץ לי את טיפת הדם האחרונה, גם ככה לא יכולתי לנשום, היה חסר לנו גרוש בשביל לירה, הגביע נגע בנו, ממש ככה, אבל אז חטפתי כאפה לנשמה".

זה לא רק ספורט?
"ממש לא. בבוקר יום רביעי נסעתי ביחד עם מירו חגג" לתל אביב וחרטתי על הגביע "הגביע הוא שלנו", זה כל כך הגיע לנו, כל כך היה ברור שננצח, כשהסתיים המשחק פגשתי את סימון טטרו, אמרתי לו בוא אליי לרכב, אני חייב להראות לך משהו. הוצאתי את גביע הניצחון שהכנתי , את ארגזי השמפניה של שני ליטר כל אחד, שהבאתי במיוחד מצרפת, אמרתי לו את זה: "היינו צריכים לשתותביחד עם כל השחקנים והאוהדים" ואז התפרצתי בבכי, לא יכולתי לעצור, הרגליים שלי כשלו ונגמר לי האוויר. כולם ניסו להרגיע אותי, אבל היה קשה".

הבנתי שלמרות הכל הוצאת את הגביע?
"כן, הנחתי אותו על הגג של הרכב, ואז הגיעו האוהדים של הפועלתל אביב, שהיו בטוחים שזה הגביעהמקורי והחלו לנשק אותו, אמרתי להם, הלו, תרגיעו, זה לא שלכם בכלל, זה של אשקלון, כל הנשיקות האלה מגיעות לאשקלון".

הבטיח וקיים. רוז"ה יחד עם גביע המדינה הפרטי שלו.
מתי התאוששת?
"עד עכשיו אני שומע את הצליל של הפנדל האחרון מזמזם לי באוזן , עד עכשיו אני לא מאמין שזה קרה לנו. שעה וחצי אחרי שכולם התפזרו, אני עוד הייתי במגרש, הרגליים לא זזו,גם הרכב לא, העברתי לראשון והוא נסע רוורס, בכלל כמה ימים שאני לא מצליח להירדם, אני לא מאמין שזה קרה לנו".

אתה יכול להתנחם בפסטיבל שהיה סביבך, בעלייה לרגל של כל העולם ואחותו.
"נכון, אבל זה משהו שאני רגיל אליו. תמיד יש סביבי אנשים, נכון שהחודש האחרון הייתה אליי עלייה כאילו אני ה"בבא של הפועל", מה שגאידמק עושה בשעה, אני עושה כל יום ובמשך שנים, אל תשכחי ששחקתי בהפועל אשקלון מגיל 7 26. אחר כך הייתי מנהל הקבוצה וסגן יו"ר. אני מחובר לכולם, בכל מקום בעולם מכירים אותי או לפחות שמעו עליי או על בית הקפה שלי, שכל שחקני הכדורגל אוהבים לשבת אצלי, בכלל אומרים שאני מביא להם ברכה. אני רוצה שהברכה שלי תיגע באשדוד השכנה, גם עליהם כואב לי הלב".

איך בדיוק תיגע הברכה באשדוד?
"פשוט. בימים אלה אני מחפש מקום לפתוחהעתק של האספרסו שלי באשדוד. בכלל, שמעתי שהגיעו עכשיו הרבה צרפתיות יפות לאשדוד, אז לזכר ימי הזוהר שלי בכפר הנופש הצרפתי, אני אשכפל את ההצלחה באשדוד. מגיע להם גם את המשקה הלבן".

"אני אשכפל בית קפה דומה, גם באשדוד". חטב רוצה להפוך לרשת.
אתה מתכוון לרוזטה?
"ברור !!!".

יש לך הסבר, מה מיוחד בך שמושך אלייך אנשים?
"אני סקסי, סתאאם, איש טוב , משתדל שכל מי שנמצא בסביבתי יצחק, צחוק זה דבר מידבק ואנשים אוהבים לידם אנשים שמחים , לא כאלה עם פרצוף תשעה באב. אני גם מאוד לארג", אנשים שונאים קמצנים , ואני הלב שלי רחב. מי שנותן לי אצבע אני נותן את כל גופי . כל יום אני מקבל הזמנה לפחות לשתי חתונות".

ואתה הולך לשלוש חתונות?
"נכון, אני הולך גם לאלה שלא הזמינו אותי, אני מכבד את כולם. חשבתי שמרוב אירועים, אולי כדאי שאפתח להקה, זומזום רוז"ה".

לא מזמן סגרת 50. גיל יפה לחתונה?
"אחלה גיל שבעולם, אבל עזבי, מביך אותי לדבר על זה, לא נעים".

למה ?
"כי כל פעם שאני סוגר תאריך, אני מתעורר בבוקר ומגלה מישהי יותר יפה מהמיועדת. ככה 50 שנה, זה כמו שאני פותח את הארון בבוקר ולא יודע מה ללבוש. תאמיני לי הרבה מקנאים בי".

אתה גר עם אמא?
"כן , אמא שלי לא יודעת מה לחשוב עליי. אנחנו 8 אחים. אני בן הזקונים. היחידי שלא התחתן, נתקעתי לה בבית. היא לא יודעת מה לחשוב עליי ובצדק, אבל עד היום אני הבן הקטן שלה, מפונק, נהנה כל יום שישי מהמטעמיםשהאחיות שלי שולחות לה. כיף, כיף להיות הילד של אמא מאשר הבעל של סווטלנה".

עם יד על הלב, מה היית מעדיף עכשיו להתחתןאו לזכות בגביע?
"ברור שלזכות בגביע.להתחתן אני יכול כל יום, עומדות אצלי בתור, אבל גביעזה פעם בחמישים שנה.נו עכשיו בא לי לבכות".

רוז"ה חוגג יומהולדת 50. החברים ערכו לו הפתעה והרימו הפקה.
אומרים שהמלצריות אצלך הכי יפות?
"נו, בעל הבית יפה = מלצריות יפות. זה המתכון".

מתגעגע לימי השאנל 5?
"עד היום אנשי תקשורת מזכירים לי איך היו מגיעים אליי לצילומים של כוסיות שמשתזפות בלי חזיה. אח...ספה נורמאל".

גברים מתחילים איתך?
"האחד שניסה, אני הייתי השחקן הראשי בקליפ של החתונה שלו".

גברים מתייעצים איתך?
"חבר שלי אמר לי מה אני אעשה, לא הולך לי עם בחורות, אתה יודע אני לא נראה משהו. אמרתי לו, תאמין לי החיים יפים. תזמין את הבחורה, תמלא אמבטיה, תוסיף קצף, קצת ורדים, קצת נרות, מנורת אולטרא סגול ושתי כוסות יין. והוא שואל, נו? ומה אחר כך? אמרתי לו תקרא לי".

לא מזמן סגרת 50. היו שם חבר"ה אחרי צבא, ומצד שני חברי מועצה וראש העיר, רוני מהצרי . תופעה.
"בהחלט. 40 שנה חיפשתי מחליף ולא מצאתי עוד אחד כמוני. אני חושב שמגיע לי את תואר יקיר העיר. אני קורא למהצרי להרים את הכפפה ולעשות מה שעושה ראש עירית תל אביב וראש עירית ירושלים, שמעניקים את התואר לאנשים האמיתיים. אני חושב שמגיע לי את יקיר העיר".

לא תסתפק בקריאת כיכר על שמך. כיכר רוז"ה?
"ממש לא, כל העיר הזו כיכרות, אולי חוות סוסים על שמי. חווה זו על שם הרווק המבוקש רוז"ה חטב".

מה הקטע שלך שלכל אירוע אתה מלווה בצלם?
"אני פוחד לפספס משהו, אני גם ישן שעתיים ביום.הכל מהפחדלפספס משהו".

"מפחד לפספס משהו". הצלם מאיר שילון, הכי צמוד לרוז"ה.
כשתתחתן, חשבת על אולם?
"כן !האצטדיון העירוני באשקלון".

למה דווקא בלונד?
"כי אני מזדהה עם הבלונדיוניות".

לצד כל הפסטיבל שמסביבך, יש רגעים שאתה מרגיש בודד?
"כן, כשהסוללה של הפלאפון נגמרת לי".

למי אתה מתגעגע?
"למורה לצרפתית מבית ספר "עוזיאל", היא הייתה מגיעה עם מיני ופותחת רגליים, הייתי יושב שורה ראשונה ומציץ. זה השיעור היחיד שהיה מתחיל בשעה 11 והייתי מגיע חצי שעה קודם".

מה תעשה עם בקבוקי השמפניה?
"אני פונה לראש העיר: לערוך מסיבה לקהל של הפועל אשקלון, לאוהדים הנפלאים מגיע מסיבה ברמה, וכשהיא תהיה, אשמח לפתוח את כל בקבוקי השמפניה".

המדידות לכבודו של הגביע. "40 שנה חיפשתי ואין עוד אחד כמוני".