לזכור ולא לשכוח

מדינת ישראל מרכינה ראש היום לזכר ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה. הבוקר (שני) בשעה 10:00 תשמע צפירה בת שתי דקות בכל רחבי הארץ ומיד לאחריה יחל טקס הנחת הזרים לרגל אנדרטת הזיכרון למרד גטו ורשה.

בשעות הצהריים יחל מצעד החיים בפולין ובערב ינעלו אירועי יום השואה בטקס הדלקת 6 משואות לזכר ששת מיליון הנספים.

באשקלון כל בתי הספר היסודיים והעל יסודיים יערכו טקסים החל מהשעה 9:45. הטקס המרכזי ייערך במדרחוב העירוני בו יונצחו שמות ילדים שנרצחו בשואה.

לרשות הציבור שירצה להנציח שמות הנספים יעמדו חניכי תנועות הנוער. טקס נוסף ייערך בשעה 10:00 ב"גן העתידני" בשכונת ברנע ליד האנדרטה לילדים ניצולי שואה.

אמש כ-1000 מתושבי העיר אשקלון הגיעו לטקס הזיכרון לשואה והגבורה במעמד ראש העיר, בני וקנין חברי מועצה, רבני העיר וניצולי שואה. בטקס שנערך בהיכל התרבות הדליקו שישה מתושבי העיר משואות לזכר שישה מיליון הנספים ולכבוד הניצולים.

במהלך הטקס הוקראה תפילת יזכור, אל מלא רחמים וקדיש. מקהלת החוג לספרות ותרבות היידיש שרה משיריה. התזמורת הקאמרית ניגנה קטעים ליום השואה ומקהלת בית ספר רותם אף היא ביצעה קטעי שירה.

גם ראש עיריית אשקלון, בני וקנין נאם בטקס יום השואה שנערך בהיכל התרבות, ואנו מביאים כאן את הנאום המלא:

"יום השואה הוא יום משמעותי ומרכזי בתפישת העולם וההיסטוריה של העם היהודי, של מדינת ישראל ושל החברה האנושית כולה.

אני מבקש לקחת אתכם לרגע אל החוויה האישית, אל השבר, החרדה, הסכנה הקיומית והטלטלה שעברו על האדם הבודד.

אני רוצה להציע לכל אחד ואחת מכם לשים את עצמו במקום אותו אדם, אשר קם בבוקר, או הוער משינה באמצע הלילה. דלת ביתו נפרצה, אנשי צבא נכנסו אל ביתו ובקולות רועמים ואיומי רובים הוא נדרש להתארגן תוך זמן קצר, לארוז מזוודה אחת ולרדת הוא ובני ביתו אל הרחוב משם יאספו אל עבר יעד ועתיד לא ידוע.

תחשבו על האדם אוסף בבהלה מעט בגדים, שמיכות ואת אשתו וילדיו. תנסו לדמיין אותו יורד מבוהל עם בני משפחתו אל הקהל שכבר נאסף ברחוב, תנסו לדמיין את עיניו המבוהלות כשבנו הקטן ואחיו נקרעים מעליו ונזרקים אל המשאית העומדת בקצה הרחוב עמוסה בנערים וילדים.

תנסו לדמיין אותו לוחש להם בלי קול בשפתיו הנעות שהוא עוד מעט יגיע, שלא ידאגו, בלחש כי השוטר הנאצי ציווה לשתוק ומי שלא שתק כבר היה מונח פגר על המדרכה שליד.

תדמיינו את הפחד, החרדה, השיתוק, האימה, הרעב והקור, הגדרות והמכות.

אף אחד לא היה שם לעזרת והגנת המיליונים שנרצחו ונטבחו, ואלו שנעצרו ועונו.

בוצעה עבודת רצח שיטתית של אחד ממכונות הזוועה הגדולות שהקים המין האנושי.

מתי המעט שהעזו להחביא ולעזור הסתכנו ולעיתים שילמו בחייהם ובחיי בני משפחתם, מתי מעט הם חסידי אומות העולם שנזכור להם חסד לתמיד.

יהודי העולם היו בני אדם ללא שייכות, השייכות היחידה שלהם הייתה היותם יהודים. זו השייכות שהנאצים ראו סיבה למגר אותם מעל פני האדמה, והעולם ראה ושתק. שתק עד אשר המכונה הנאצית איימה להשתלט לא רק על יהודי אירופה אלא על העולם כולו. אז, בדרך להגנה על האינטרסים העולמיים שוחררו גם אסירי מחנות המוות והזוועה שנחשפה במלוא עוצמתה.

עברנו משואה וחורבן לתקומה ועצמאות. השואה הדליקה את נר העצמאות. היהודים ראו שאין ברירה, הסיכוי היחידי לקיומנו, הסיכוי לקיום היהדות, זו תקומת העם היהודי בארצו.

אנחנו קמים בבוקר אל מציאות בה אנחנו בני חורין. אנחנו בוחרים את המנהיגים, מקבלים שירותי בריאות, חינוך, רווחה, זכאים לעמוד על זכויותינו, לגור היכן שנצליח, לעבוד, להיות יהודים, לחיות במדינה שהיא שלנו.

יש לנו צבא שהוא אנחנו צבא העם העושה ימים כלילות בשמירה על קיום המדינה, חרותנו, ועל זכותנו לחיות בה.

עלינו להקפיד להיות בני אדם כלפי חברינו, כלפי משפחתנו, כלפי בני עמנו, כלפי החלש והשונה מאיתנו. כלפי בני אדם באשר הם ללא הבדל גזע, דת, מין, לאום או דרך חיים.

וכשאנחנו עומדים פה באשקלון, בעיר ישראלית, במדינת ישראל, ביום השואה, אנחנו מצווים לזכור ולא לשכוח. לעשות הכל כדי למנוע הישנות מעשים כאלה ודומיהם ולא להתעלם מארועי אכזריות המתרחשים כלפי עמים אחרים במקומות אחרים.

אל לנו לשכוח את ההיסטוריה שלנו, אל לנו.

זוהי חובתנו כבני אדם, זוהי חובתה של מדינת ישראל, אשר נחרטה בדם ובמגילת העצמאות.

כחלק מהמחויבות של מדינת ישראל לעם היהודי ושימור והנחלת זכר העבר, ביצעו טייסי חיל האוויר הישראלי, בשנת 2003, מטס של מטוסי F-16 מעל אושוויץ, אחד ממוקדי הרצח של המשטר הנאצי. המטס התקיים במהלך עצרת של "עדים במדים" שהתקיימה במחנה לזכר הנספים.

המטס הונהג והובל על ידי אמיר אשל בנם של חזי אשל, איש מערכת הביטחון שנולד בעיראק ועדנה שנולדה ברוסיה שכל משפחתה הושמדה בשואה, אמיר אשל הוא כיום מפקד חיל האוויר.

כנציגי מדינת ישראל ועם ישראל, נשבעו הטייסים לנספים, למשתתפי העצרת שעל האדמה, לניצולי השואה, למדינת ישראל, לעם היהודי ולעולם כולו, כי "לא עוד"! ואמרו: "אנו טייסי חיל האוויר הישראלי, בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות.

נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם, ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל".

יצאתי בראש משלחת לאושוויץ בירקנאו בוכנוולד, התמונות חרוטות במוחי לעד. וכך משפחות של אלפי בני נוער יוצאים למחנות, לראות ולחוש את הזוועות של השואה שהנאצים המיטו על בני עמנו.

לפני כ-70 שנה, היינו עם נרדף וחסר הגנה.

עברנו משואה לתקומה ואנו חיים במדינה שעדיין נאבקת על קיומה. חובה על כל אחד ואחת מאיתנו, למלא חובותיו כאזרח, להשתתף בקיום המדינה, לתחזק אותה כמדינת העם היהודי.

מדינת העם היהודי, היא מדינה דמוקרטית, חופשית אשר תילחם בחרוף נפש ללא פשרות על קיומה ובה בעת תהא רודפת שלום, מעניקה כבוד וחופש לכל אדם באשר הוא אדם.

בתוך העשייה היומיומית, נזכור ונחרוט על ליבנו את זכרם של הקורבנות, ששת המיליונים בני העם היהודי, מתוכם מליון וחצי ילדים, אשר עונו ונרצחו על ידי המשטר הנאצי שכל פשעם היה שהיו יהודים, בני עמנו.

נחבק אל קרבנו את ניצולי השואה החיים בתוכנו, ונדאג שכל ניצול שואה יזכה לחיים בריאים ושמחים."