עצרת זכרון לשואה ולגבורה

עצרת זיכרון לשואה ולגבורה, נערכה בהיכל התרבות באשקלון ביום ראשון, בסימן "למען ידעו דור אחרון". החזן אברהם הלפרין אמר "יזכור" ו"אל מלא רחמים", פרק תהילים וקדיש נאמרו מפיו של משה מנדל.

6 משואות זיכרון הודלקו על ידי תושבי אשקלון בהם:

אשר גונן חבר "עמך", יליד שנת 1930, שריד אחרון למשפחה בת 80 נפש שחיה ברומניה. בשנת 1944 כשהיה בן 13 נלקח יחד עם כל משפחתו לאושוויץ. בן 14 היה כשהשתחרר. הגיעה לישראל בשנת 1945 במסגרת עליית הנוער והקים בה את משפחתו. אשר גונן הדליק נר לזכרם של בני משפחתו שלא זכו להגיע עד הלום ולכבודם של תנועות הנוער הציוניות.

גורודצ"קי יורי יליד 1929. אב לשני ילדים. עלה לישראל בשנת 1990. אביו ואמו ושלושת אחיו היו בגטו. הוריו נספו בשואה והוא נשאר עם שתי אחיותיו. אחותו, שהיתה אז בת שנה עלתה לארץ ומתגוררת באשקלון. היום שלושתם גרים בארץ. גורודצ"קי יורי מדליק נר לזכרם של בני משפחתו שנספו בשואה ולכבודם של כל העולים מרחבי תבל שעלו לישראל.

רבקה פרל מעמותת י"ש (ילדים ניצולי שואה) נולדה בשנת 1937 בבוקובינה שהיתה אז חלק מרומניה. בשנת 1941 הוגלתה לאוקריינה מעבר לנהר בוג. שם איבדה את משפחתה ונותרה יתומה בת 5. היא אומצה ע"י יהודים צעירים מרומניה והשתחררה יחד איתם. הועברה לדודתה ולאחר מכן לבית יתומים. בשנת 1947 עלתה עם קבוצת ילדים במסגרת עליית הנוער לקיבוץ חפץ חיים.

לרבקה ובעלה שמואל, ארבעה ילדים ו-21 נכדים. מדליקה נר לזכרם של בני משפחתה שנרצחו בשואה ולכבוד תנועת הנשים "אמונה" ולכבוד כל ארגוני הנשים שתמכו ועודדו בעתות משבר לחיזוק דמותה של האישה בחברה הישראלית.

פרנקל יחזקאל, מהחוג לתרבות היידיש, נולד בפולין בפרוץ מלחמת העולם השניה כללה משפחתו 5 ילדים, אביו נתפס ברחוב, נשלח למחנה עבודה ומשם לא חזר, אחותו נשלחה למחנה עבודה ואמו ושני אחיו הצעירים נשלחו לאושוויץ. מכל משפחתו נותרו רק הוא ואחותו. יחזקאל עלה לארץ בשנת 1948 השתתף במלחמת השחרור ובשנת 1949 קבע ביתו באשקלון. ליחזקאל ורעייתו רחל, שלושה ילדים, 11 נכדים ו-5 נינים המסמנים את תחיית העם היהודי מתוך הריסות השואה ועל כך גאוותו. יחזקאל הדליק נר לזכרם של בני משפחתו שנרצחו בשואה ולכבודם של כוחות הביטחון וחיילי צה"ל לדורותיהם שנלחמו בכל מערכות ישראל למען זכות קיומה ולהגנתה של מדינת ישראל.

משה בן ברוך, יליד הולנד הדליק נר זיכרון לזכר יהדות הולנד, אשכנזים וספרדים כאחד שנספו בשואה על ידי הנאצים. כ-130,000 יהודים: נשים גברים, ילדים וטף, כ-85% מיהדות הולנד. לזכר ולכבוד אלו שהצליחו להימלט ולחזור מהגיהינום ולהישאר בחיים, כי "לחיים אנחנו ולתפארת מדינת ישראל".

משואה שישית הודלקה על ידי ראש העיר רוני מהצרי לזכר הנוער שחייו נקטעו בשואה ולא זכו לראות את תקומת המולדת ולכבוד הנוער של ימינו אנו נמשיך להילחם למען שמירת ערכי מדינתנו כמדינה יהודית חזקה.
התוכנית האומנותית כללה את מקהלת "רתמים" מבית הספר רותם, מקהלת רינות, מקהלת החוג לתרבות היידיש, קטע קריאה ביידיש מפיו ופרי עטו של דוד דריטר. קטע קריאה וליווי מדליקי המשואה ע"י חניכי חוג המדצ"ים של מתנ"ס שפירא ומתנ"ס חבצלת.

לסיום מיצג "האפר לא שותק" מאת השופר האשקלוני אנוביי עיביוחובסקי. המיצג הועלה ע"י שחקני תאטרון מנורה, בהדרכת ולדימיר אזרוב.

האולם והיציע בהיכל התרבות היו מלאים בתושבי אשקלון, שבאו להתייחד עם זכרם של היהודים שנרצחו ע"י הנאצים ועוזריהם. באולם נכחו עולים וותיקים ובמיוחד בלטו בנוכחותם בני הנוער חניכי תנועות הנוער בעיר.

ראש העיר בנאומו למשתתפי העצרת: "כמידי שנה אנו מתכנסים ביום זה להתייחד עם זכרם של שישה מיליון יהודים שנטבחו, נשרפו, נרצחו ומתו במיתות משונות וכל זאת בשל היותם יהודים. השנה עומד יום הזיכרון בסימן "למען ידעו דור אחרון, בנים יוולדו יקומו ויספרו לבניהם" (תהילים ע"ח)... והיום דור הניצולים הולך ומתמעט, ולכן כפי שנאמר בספר שמות: "מלחמה לה" בעמלק מדור לדור".

מלחמתנו איננה בנשק, אלא חובה עלינו לנהל את המלחמה מדור לדור. אנו בני דור התקומה, חיים היום במולדתנו היחידה, לנו ניתנה הזכות, כמו גם החובה, ללמוד וללמד, לתעד, להנציח ולהאיר באש התמיד את שתובעים מאיתנו קורבנות השואה מקבריהם. אנו מחוייבים להמשיך להיות שותפים להנצחת קורבנות השואה, למען עברם ולמען עתידנו. ברור לכולנו ששום מקום בעולם, פרט לארץ ישראל איננו מקומנו. הערב, כל אחד מאתנו בדרכו שלו, יכבד את זכר קורבנות השואה, ינציח אותם עמוק בלבו ויישבע לזכור ולעולם לא לשכוח. בדרך זו נבין את הערך העליון של קדושת החיים וסוד הקיום של נצח ישראל".