טור אישי הלך הגביע

"יאללה הפועל.. מ-ל-ח-מ-ה!!!..."

מההתחלה ידעתי שזה יהיה יום לא קל..

מצד אחד הקבוצה מהנגב.. מצד שני הקבוצה מהשפלה אבל שתיהן דרומיות.. מצד אחד הקבוצה האדומה מהצד השני הקבוצה הכחולה.. אבל שתיהן הפועל.. מצד אחד האוהדים הבארשבעיים מצד שני האוהדים מאשקלון.. אבל שני המחנות הם אוהדי נשמה.. ובהיבט האישי.. מצד אחד עיר הולדתי (ב"ש)ומצד שני עיר מגורי (אש").. אבל את שתיהן אני רוצה בשלב הבא..

ככה מתחיל בשבילי השלב הראשון בגביע המדינה.. חצויה.. אני נכנסת ליציע האדומיים באצטדיון סלה.. כשקבוצתי המקורית (האדומה) נמצאת בפיגור של 1-0..

בכללי משחק מצויין של המקומיים (הכחולה) הגנה מסודרת,התקפה יוזמת וארגנטינאי אחד שעושה צחוק מכולם.. ובאשר לאורחים אין מילים.. הגנה מפוררת, התקפה שלא מצליחה ליצור שני מצבים נייחים לשער וגם לא דאבל פס אחד נורמלי בין קשרים.. לפי הנראה אפשר להתבלבל ולומר שמי שנאבקת בירידה היא דווקא.. האדומה..

אני מבינה שהמצב לא הולך להשתפר ותוך ניסיון להתמודד עם מטח שאלות של איך? ולמה? בלתי פוסק מאחותי הקטנה.. אני מגניבה מבט ליציע הנגדי של הקבוצה הכחולה.. והואהדים השואגים מחזירים אותי לתקופה לא רחוקה, לאצטדיון לרמת גן 1997 גמר גביע המדינה- העיר באר שבע.. כולה אדומה..

וגם לרמת-גן שנת 2005לספירה, חצי גמר גביע המדינה.. אווויייי ואשקלון לא יכלה להיות יותר כחולה... נזכרת שתוך מילוי תפקיד אני מנסה להתחבר ולהתבולל בקהל האשקלוני הקופץ, המעודד.. כל האוהדים האלה שעשו דרך לא קצרה ובאו לתמוך.. ואת האמת.. אני נהנת מכל שנייה.. חושבת על הערים והתושבים האלו שמעמד כזה הוא בשבילם סיבה למסיבה.. בין האבטלה,לשחיתות לגמלים ולים.. מגיע איזה משחק גאווה כזה נכון שבסופו של דבר מופיעות בו שתי קבוצות כדורגל אבל זה הרבה יותר מ"סתם"..זו הזדמנות להחזיר, לתת איזה קטנה "לצפוניים האלה שמשחקים בליגה הראשונה"..להראות להם מה זה כדורגל אמיתי שבא מהלב.. שצומח מהשכונה... ואם כבר אז למה לא? להרוויח סוף סוף כותרת חיובית ב"עיתון של המדינה"..

אם כך הבנתם שהמשחק נגמר בניצחון למקומיים ..בפרצוף מאוכזב אני יוצאת אבל שנייה לפני זורקת חיוך ליציע הכחול והחם.. ואומרת אם כבר להפסיד אז להם.. וכאן...