הדרן לקניידלעך

כשמדברים על האוכל המגעיל וחסר הטעם של האשכנזים בחגים, תמיד וכדרך קבע מועלית דוגמת הגפילטעפיש.
יוצאי עדות המזרח תמיד יוצאים בשיחה כזאת כשידם על העליונה, מבחינת איפה טעים יותר בחג -האמת? זה נכון ואני לא אכחיש, אבל בלי להעליב אף אחד הגפילטעפיש פשוט לא טעים.השילוב בין קרפיון מסכן שלא הבין למה קופחו חייו רק כדי שישכב על השולחן חסר טעם וחסר צבעבתוספת גזר גמדי כתום - לא הולכים יחד חברים.

אבל לא על הקרפיון לבדו צועד המטבח האשכנזי,יש מותג נוסףלפסח- הקניידלעך, סוג של מאכל לאומי,שלא מככב רק במטבח האשכנזי, אלא במטבחים נוספים.

הקניידלעך בשפת העירקים הם בעצם סוג של "קובות". כדורים העשויים בעיקר מקמח מצות ומביצים, שתפקידם להחליף את האטריות שהפכו ללא כשרות בפסח במרק העוף החגיגי מסורתי. לאותם קניידלעך, שעשויים מהחומרים הכי בסיסיים, יש איכשהו טעם ומרקם אלוהי.

ויזואלית בצבע ובצורה הם נראים כמו כדורי בשר, מה שכבר מעורר תיאבון, צבעם הוא חום-אפרפר וצורתם עגולה.
אבל בניגוד לכדורי בשר בקר למשל, מרקמם עדין ביותר ועם כניסתם לפה הם פשוט נמסים בחיך .
העובדה שהם צפים במרק העוף, מקושטים להם בעלה פטרוזיליה ירוק ורענן, וכאילו מחכים שינגסו בהם, רק תורמת להעצמת הדימוי והזיכרון משנה לשנה, כשליטים הבלתי מעורערים של המנות הראשונות בשולחן החג.

עצם העובדה שבדרך כלל הסבתא אחראית להכנתם גם תורמת להרגשת הביטחון של הסועדים בשל הידיעה שהם יהיו טעימים ומושלמים ב-100% (כי סבתא, וזה ידוע, תמיד מכינה אוכל טעים יותר מהאוכל של אמא, ובמיוחד כשמדובר במאכלים עממיים ומסורתיים).

הקניידלעך המסורתיים, בליווי מרק עוף צח, מותירים את הסועד עם הרגשה קלילה בבטן, עם "טעם של עוד" ועם מקום לעוד ולמעשה מהווים סוג של אפריטיף שמעלה ומגביר את התיאבון לקראת המנות הבאות.

בכל שנה, מכל בני המשפחה, אני זו בדרך כלל הקליינטית העיקרית של הקניידלעך. ולמרות שהדודה רחל תמיד חייבת להזכיר כמה קלוריות מכיל כל כדור כזה (40 קלוריות לכדור קטן) וכמה שזה משמין, אני מנסה להתעלם באלגנטיות ומבקשת בנונשלנטיות תוספת של עוד קניידלעך למרק שלי. הרי את הפסח חוגגים רק פעם בשנה, לא?