בבושת פנים

תושב אשקלון, שהחזיק במונית ששימשה אותו לעבודתו, החנה את מוניתו לפני כשלוש שנים, בשעות הצהריים המאוחרות, בצומת אשקלון ויצא לבלות בבית בושת בתל אביב יחד עם חברו.

בשעות הערב המאוחרות קיבל הנהג טלפון מחברת איתוראן, לאחר שזו ניסתה להתקשר אליו מספר פעמים ללא הצלחה והודיעו לו כי המונית שברשותו לא נמצאת במקומה. כאשר הגיע האיש למקום בו חנה, הופתע לגלות שמוניתו היקרה נגנבה, והודיע על כך במהרה לאיתוראן ולחברת שירביט שבה היה מבוטח.

אלא שחברת שירביט סירבה לשלם לו את תגמולי הביטוח על אובדן הרכב, בטענה כי הוא היה מעורב בגניבתו. לדברי החברה, הגרסה שנמסרה לאיתוראן.

על ידי התובע היא כי הוא החנה את הרכב בשעות אחר הצהרים בצומת אשקלון וכי היה עם חבר. באותה שיחה ציין גם כי סוללת הטלפון שלו התרוקנה וכי מכשיר המירס לא היה ברשותו, ולכן לא היה ניתן להשיג אותו טלפונית.

בהמשך הדיון בבית המשפט, כאשר התוודה האיש כי נסע עם חברו לבית בושת בתל אביב, טענה החברה כי הוא משקר, ולכן מסרב להביא את החבר לעדות בכדי שיוכיח את הבילוי. עוד טענה החברה כי "קוד נטרול הרכב בן ארבע ספרות נמסר לגנבים על ידי התובע, תוך שיתוף פעולה ומרמה של התובע על מנת לקבל תגמולי ביטוח, שכן המערכת לא נוטרלה באופן אלים, אלא באופן תקין על ידי הקשת הקוד".

השופטת כהן לא קיבלה את טענות החברה וציינה כי ככל הנראה התובע התבייש לומר בבית המשפט היכן בדיוק היה, אך אין זה אומר כי שיקר בטענותיו. על כן, חייבה, כאמור, את החברה לשלם לו את תגמולי הביטוח בגין גניבת מכוניתו.

עוד הוסיפה השופטת כי יש צדק בטענות החברה על כך שלא הביא את חברו להעיד, אך עם זאת, "התובע נתן הסבר בעדותו בבית משפט לאי הגעתו של החבר לעדות וציין כי החבר נשוי ועסוק עם ילדיו. לפיכך ניתק באותו יום את הנייד כדי שלא יסתבך עם אשתו".